כשהייתי ילד השתדלתי שלא לפספס את תוכניות הסרטים המצויירים בערוץ היחיד שהיה לנו בארץ. סרטי דיסני והאנה ברברה הצטיינו באיכויות מיוחדות שדי חסרות לי היום, בסרטים המצויירים שהילדון רואה בערוץ הופ. למרות שבשל ההתקדמות הטכנולוגית, הרבה יותר קל היום לעשות סרט מצוייר וכבר לא צריך צבא של אנימטורים וצובעי שטחים כמו בשנות השישים והשבעים, בהרבה מקרים חסרה נשמה. חסר הומור. חסרה אמנות. הנה סרט מצוייר מצויין שכתבה, ביימה והנפישה לאורה נאובונן מפינלנד. מומלץ בחום.

השיר הדי-דבילי הזה מתנגן לי בראש כל היום, ואני לא מבין את המסר שלו. אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אצלנו פורים מתקיים כבר יום שני ברציפות, ויודעי דבר מוסרים לי שיש סיכויים רבים שהוא יישאר איתנו גם מחר ומחרתיים. באם יהיו עדכונים בנושא הם יפורסמו על מסך זה.

 היום הילדון לא היה ליאונרדו. עוד אתמול בערב, כששאריות האיפור הירוק והכחול על פניו, הוא אמר לי שהוא רוצה, היום,  להתחפש לפיטר פן. המלכה והזאב גרים ביישוב אחר, ומאחר שאין מחובתו להציל היום את המלכה מהזאב, הוא כבר לא חייב להיות  צב לוחם, והוא בוחר להיות פיטר פן. סבבה. פיטר פן. אחלה דמות.

אם תשאלו אותי, פיטר פן די דומה לרובין הוד. שניהם לבושים בירוק וחובשים כובע ירוק ונוצה. ההבדלים די דקים: רובין לובש גאטקעס ופיטר לובש עלים של קיסוסית. הנוצה של פיטר אדומה, ושל רובין היא נוצת פסיון חומה. אבל  בינינו, במסדר זיהוי וירטואלי, בו הילדון מגלם את שתי הדמויות, אני חושש שתתקשו להבדיל ביניהם, אלא אם פיטר פן בדיוק יתחיל לרחף. ההבדל ביניהם הוא יותר במאפיינים הפנימיים של הדמויות. רובין הוא לוחם חרות קנאי, לעומת פיטר, שמשתובב עם הפיות, כמעט כל דבר משעשע אותו, והוא מסרב, בתוקף, להתבגר.

 לאור זאת זו הייתה, כנראה, בחירה טובה מצד הילדון. הוא בן שלוש וחצי, ומאד נהנה לנסות (לשווא) להערים על הצל שלו.

בתמונה לא רואים את החרב המאד מרשימה

ובפרס הרעיון המקורי לתחפושת, הפעם, לא זכה הילדון.

מאיפה הוא מכיר את צבי הנינג'ה, לעזאזל? הוא הרי לא ראה אותם בטלוויזיה. הם לא מופיעים בשני הערוצים שהוא רואה (הופ והבי.בי.סי).

אז מסתבר שהילדון שָלֵו (שהוא הילדון הכי לא שָלֵו שאתם מכירים) הביא לגן את הקלטת האהובה עליו, של מעללי צבי הנינג'ה, ועשה לילדון הכרה עם ליאונרדו, רפאל ושני האחרים.

למה אתה רוצה להתחפש השנה? שאלה זוגתי לפני כמה ימים.

איתרע הגורל ועל השולחן היו כמה חולצות של הילדון, שהורדו זה עתה מהחבל. בראש הערימה הייתה החולצה שירש הילדון מקרוב רחוק כלשהו, עם תמונתם של הצבים המפוארים. התשובה המפתיעה לא איחרה לבוא: "אני רוצה להתחפש לצב נינג'ה".

ייתכן שהסיבה לבחירתו איננה רק חולצה אקראית שהתגלגלה לטווח ראייתו ברגע ההחלטה. הילדון אמר לי שהחברה שלו מהגן מתחפשת למלכה, והילד המרביץ מתחפש לזאב. "אני רוצה להציל את המלכה מהזאב", הוא אמר. נו, אז ברור שצב נינג'ה. מי עוד יכול להציל את צב הנינג'ה מהזאב, טרומפלדור?

לאיזה צב נינג'ה, שאלנו. הילדון הצביע על אחד מהם. ה-L שעל אבזם החגורה הסגיר את שמו: ליאונרדו.

שאלתי אותו למה דווקא ליאונרדו. "אני הכי אוהב את ליאונרדו, אבא", הוא אמר. למה? הקשיתי. "בגלל הצבע", הוא אמר. אז אל תגידו שהבדלי צבע אינם משמעותיים בין אנשים, אה, צבים.

בדרכו להצלת המלכה ממלתעות הזאב