THINGS ARE BETTER NOW

אישית אני חייבת להגיד לפני הכל,שמגעיל אותי להסתכל בפוסטים הקודמים

כמה שהתבכיינתי עליו,כמה פוסטים מטומטמים,אבל כולם חלק מהתקופה שעברתי.צלקת שקיבלתי.

הייתה שנה ממש לא קלה..הלכתי שולל אחרי שני בני אדם ערמומיים

הוא והחבר הכי טוב שלו ששיחקו לי במוח ובלב יותר מידי זמן

זה נגמר סוף סוף "מצטערת כל מה שעשיתי לך,אני עוזב אותך בשקט"

תודה רבה לך מיכאל .

מכאן הבנתי המון : יש לי מספר אנשים אומנם מצומצם אבל שהוא כאן בשבילי

ולי לא חשוב יותר למצוא אהבה (מסקנה של אחרי 18 שנה שחייתי)

האמת? אני וויתרתי על הרעיון שיהיה לי את המערכת יחסים שתמיד רציתי

בן אדם שיהיה לו אכפת ממני ,שאפשר לדבר איתו על הכל,שיבין

שישתף אותי בחיים שלו .שיום אחרי יום תהייה הרגשה כמו של פעם ראשונה.

אבל אין דברים כאלה,זה נדיר..אז וויתרתי..לתקופה ארוכה.

ובזכות זה שוויתרתי,הולך לי טוב בלמידה..רמת הריכוז משתפרת לאט לאט.

כי בתאכלס לא צריכה יותר מזה השנה ..כל מה שצריך זה חברים טובים לצידי

וללמוד טוב.

וכמובן..דבר שמחזיק אותי תמיד על הרגליים זה מוסיקה..

יש לילות שאני יושבת ,ותוהה לעצמי כמה אדיר זה יהיה לשבת בחוץ עכשיו

עם גיטרה ,כמה חבר'ה ואני אשיר ..ושום דבר אחר לא משנה .

אני מבינה כמה דברים יש בעולם הזה שאפשר להתמקד בהם

הזנחתי מליוני תחומים שפעם עסקתי בהם ,ובניהם זה ציור וצילום

פעם הייתי יושבת שעות מציירת מה שאני רואה מולי ,והיה יוצא טוב.

לפני שנתיים הייתי מצלמת כל עלה ,שיח או סתם חברים ואת עצמי

היו לי אלבומים שלמים שעכשיו הם זכרונות מתוקים

וברגע אחד הפסקתי..ונורא התגעגעתי לזה ,לכן קניתי מצלמת ניקון P500 :) .

אני חלמתי הלילה חלום עלייך,וזה גרם לי להבין כמה את חסרה

למרות שכבר מזמן הרגשתי את זה ,אבל לפעמים מילים שנאמרות

לא יכולות לשנות הרבה,כי כבר אמרתי לך מה מפריע לי פעם

וזה לא כל כך השתנה,אבל הייתי רוצה לנסות לשנות את המצב

כי את חשובה לי.

אני חושבת עכשיו על הסוף

שנה אחרונה לגמרי

אלון סיפר לי על משהו וממה שהוא סיפר זכרתי רק את המשפט

"אני חשבתי שאני אעשה את זה שנה הבאה,אבל רגע..לא תהייה שנה הבאה"

ואז זה נחת עליי בפאקינג בום.זה הסוף.

כשאתה יודע שהסוף מגיע יש אלפי מחשבות ,ודברים שעולים לראש שלך

כל אחד מקבל את זה בצורה שונה לגמריי

לי אישית ,זה יהיה כמו סיום כיתה ו'

נגמר? יאללה ביי.

כי בסופו של יום ,החברים האמיתיים ישארו לאורך הדרך לצידך

גם אם כבר לא תקום בה 1 בספטמבר ותצטרך לאסוף את הציוד

לשתות איזה תה או קפה וללכת לבצפר באיחור של רבע שעה במקרה הטוב

אבל תדע שהם במרחק של שיחה אחת ממך

במרחק של שתי מילים "בוא נפגש" .

וכול אחד מהאנשים שקרובים אליי כבר מודע לזה,אני עוזבת

ואז כולם יעמדו במבחן האמיתי..מי ישמור על קשר ומי לא

כי אני יודעת בטוח במי אני כן אשקיע ובמי לא,והם יודעים את זה.

סה"כ 6 אנשים ואני יודעת שיש אנשים שאני מדברת איתם,וכן הם חשובים לי לא פחות

אבל אלא אנשים שהרוויחו את האמון שלי.

אני שמחה לחזור לכתוב בבלוג,ומקווה שזה יקרה לעיתים יותר קרובות.

עד כאן, ויקי.