נשענת עליהן ועליהם ובעיקר עלייך. נשענת על שניות עצורות של חום וקבלה ללא גבול, של ביטחון, של איפשור.
נשענת על רגעים שכבר אינם כמעט בכל הטוב המנוכר הזה, בכל הצחוק והכייף.
נשענת על עבר או עתיד אבל זה עוד אינו, אותה אינטימיות שלא תלוייה כלל במספר האנשים.
נשענת על הדקות הספורות ביום בהן נותנים לך לדבר איתי.
נשענת על מחשבות טובות שקשה לי למצוא.
נשענת על זיכרון של תחושה מנצחת, מוארת, כל יכולה.
אני תלוייה עכשיו באויר. העבר כבר אינו ולא יכול לשמש לי לקיר וגם העתיד עוד אינו קיר שאני יכולה לגעת בו.
אני אני ודי. מנסה להאחז בפחד, בלי לדעת באילו חבלים מותר לתפוס. אילו מהם בטוחים. משדרת ביטחון מלא, נפילה לכל ידיים,
ובכל זאת, בודקת מקרוב, לא פותחת ליבי למקומות האלה, שעוד איני מכירה מספיק.
אני תלוייה באוויר עכשיו, עם כל המשענות האלה שגם אם הן קיימות עוד או כמעט, הן רחוקות ממני מאוד,
ואני אני והעולם, ואני אני במלואי, ואני אני עם אפשרות לשינוי. אני בדרך חדשה.
מקום בו הייתי זמן רב כבר הייתי קשורה בו בחוטים ולולאות רבים. לנוודים יש חוטים?