Blog With No Name
ניסיון זה פשוט השם שאנו נותנים לטעויות שלנו.. |
 כינוי:
בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 12/2007
סופשבוע רגוע!
בגלגל"צ..... רגוע... חוחוחו XD
עיצוב חדש!! אני אהבתי..
אתם? גיבו עליו..
ממש חשוב לי מה אתם חושבים עליו!
אה.. ותזמינו ביקורות!
מישו? ב-ב-ק-ש-ה? =)
היום פוסט ממש מגניב!
פרק חדש + קטע שכתבתי!
שווה לקרוא עד הסוף... =]
בפרקים הקודמים:
"וואו אמא! הטיסה מחר! אולי כדאי שנתחיל לארוז?"
"זה רעיון מצוין!" היא השיבה.
"ואחרי זה, נוכל ללכת לאכול cקניון! מה את אומרת חמודה?"
היא הוסיפה בהתגאות ברעיון שזה עתה עלה במוחה.
"נשמע לי טוב!" עניתי בצחוק מתגלגל.
וואו! זה היום הכי טוב בחיים שלי!
יום שבו סוף סוף אני מרגישה שלמה עם מי שאני! אמרתי לעצמי.
לפחות עד שנזכרתי, שמחר אני טסה.. ולא אראה את אימי יותר.. רק בעוד שנה.
אבל בנתיים, נהנתי מהיום ההוא, שקוותי שפשוט לא ייגמר לעולם.
פרק 6:
לא האמנתי שיהום הזה הגיע.
יום הטיסה!
היום הזה שבו כל רגשותי מעורבבים..
עצב, שמחה, התרגשות.. ואפילו.. פחד?
הזמן עבר כל כך מהר, מהר מידי!
רק מלפני חודש תמים אימי נכנסה לחדרי בריצה כשחיוך על פניה ובישרה לי את הבשורות המשמחות.
כמובן שהסכמתי לנסוע, אפילו רציתי לנסוע!
למרות שידעתי שאשאיר מאחורי את כל החברים...
את עדן, סיוון, טל, יעל, לילי... וגם את תום.
אוי לא.. למה נזכרתי בו עכשיו? למה דווקא תום?
בטח עכשיו הוא מעביר כל רגע בלחשוב איך לבטא את השנאה שלו אליי,
והוא בטח חבוק בזרעותיה של יעל, ובטח לבטח שהוא לא גילה לה מה קרה בבית החולים בכלל!
נאנחתי בכבדות ופקחתי את עניי ליום חדש ואחרון בישראל.
שכבתי על מיטתי ולא זזתי, רק בהיתי בתקרה התכולה שנחה אל מעל ראשי,
עד שלפתע, דפיקות חזקות ונמרצות נשמעו על דלת חדרי הלבנה.
"מי זה?" שאלתי בעודי קמה ממיטתי המבולגנת ומפהקת פיהוק גדול.
"משטרה!!" שמעתי קול צחוק מתגלגל מבעד לדלת.
"וואי! אמאלה!" שיתפתי פעולה ועניתי בטון מלגלג.
פתחתי את הדלת במהירות בעוד הסקרנות בליבי ולא האמנתי למראה עניי.
פערתי את פי לרווחה ופקחתי את עני בחוזקה.
כל מעגל החברים שלי שעמד על כ30 איש, נכנסו בריצה לחדרי ובידיהם מכתבי טיסה, מתנות ובלונים גדולים וצבעוניים.
"סיוו!" כולם התנפלו עליי, כך כינו אותי. סיוו.
"מה?! מה אתם עושים פה?!!" שאלתי בתדהמה מוחלטת.
"באנו להיפרד.." טל ענתה בקול עצוב.
באותו הרגע הרגשתי כאילו האור בעולם מתחלף.
הרגשתי כאילו מישהו הכה בחוזקה בליבי, וכעת הוא מונח על הריצפה, חסר אונים ופגיע.
כך גם הבעות פניהם של כולם השתנו.
במקום חיוך ורוד וחושך שיניים, פרצופים עצובים וקודרים התחלפו אחד אחד.
"סיוון, את תהי כל כך חסרה לנו.." לילי אמרה.
"שלא לדבר על כמות הגעגועים שלנו שכבר עכשיו מתחילים להופיע!" שני הוסיפה.
"מה שאנחנו מנסים לומר, זה שהחיים בלעדייך יהיו כל כך שונים.
מי תעביר לנו צחוקים בהפסקות?
מי תשיר לנו באוטובוס בטיולים שנתיים?
מי תהפוך את שיעורי הספרות המשעממים ללא כל כך משעממים?
ובקיצור, מי תביא שמחה ללב שלנו?" עדן סיכמה את ההרגשה המוזרה הזאת.
כל סובבי החדר הנהנו בראשם בעודם מחכים לתשובתי.
אבל אני? שתקתי.
לא יכולתי להוציא הגה מפי, הייתי המומה.
אף פעם לא ידעתי שהחברים שלי יקשרו אלי כל כך!
אף פעם לא ידעתי שאני חשובה למישהו.. שלמישהו באמת אכפת ממני.
הדמעות עלו על גדותיהן בעניי והחלו לפרוץ אט אט.
רצתי במהירות על עדן וחיבקתי אותה.
יעל ושרון הצטרפו ולאט לאט, כל נוכחי החדר היו מחובקים בזרועות אחד השני.
ובליבנו? אותה התפילה.
תפילה שמבקשת שנישאר כך ביחד לתמיד.
שהשעון יעצור, שהשמש לא תרד על הים,
שהזמן יעמוד מלכת..
רק שמשהו יקרה! ליבנו זעק.
שנישאר כך ביחד לנצח!
ל-ת-מ-י-ד..
וואי... יצא כל כך יפה ומרגש!
אני ממש ממש אהבתי!
אתם?!
הנה קטע שמוקדש ממש לכל אחד מכם-
אם החיבוק נגמר, מתחילה נשיקה..
ואם העושר עבר, האושר יפזר מועקה.
אם השקר התגלה, תתחיל האמת.
ואם נתקעת בפנים, עכשיו יש דרך לצאת!
אז שתהיה לכלונה שנה מדהימה, ואף פעם אל תשכחו-
סוף זה רק התחלה של משהו אחר!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
