למות בגיל 31.איתי כבר בן 18, מוכן לדאוג לעצמו.
לא כפופה למסגרות
לא כפופה למוסכמות
לא צריכה לחפש בעל או לעשות ילדים
פשוט לחיות את חיי, עד גיל 31, בלי תוכניות לעתיד
לעשות את שלי
לכתוב כתבה
לעשות ולהרעיד
לעשות שינוי
בחשיבה, בחיים
ואפילו רק של בן אדם אחד
חיה את חיי
דירת סטודיו מג'וייפת במרכז תל אביב
בירות לצהריים
חברים לערב
בלי לחשוב על החיים שמעבר לגיל 31
בלי לתכנן ולחסוך ולחשוב אבל מה אם
זה חלק ממני מאז גיל 13
המחשבה הזו
אולי כחלק מהנסיון שלי שהכול יהיה בשליטה
ואם שליטה רבה יותר משליטה במוות
קו 369 ידרוס אותי ויזעזע את המדינה
יישאר ממני משהו אחרי שאלך
בית או עמותה או יום
אנשים יחייכו בזכות המוות שלי
ככה גם לא אצטרך לעשות ילדים
לא תהיה לי ההזדמנות לאכזב אותם כמו שהטוענים להיות משפחה שלי עושים יום אחר יום
הכרית הפסיקה לספוג דמעות פשוט כי זה כבר לא מזיז
לא מפריע
התרגלתי
התרגלתי לרעיון שהמשפחה היחידה שלי היא יניב
והחברים
התרגלתי לרעיון שתמיכה
או אהבה
או אפילו סימפטיה וחמלה
ששום דבר לא יגרום לדירה בה אני חיה להפוך לבית
פשוט כי אני לא מרגישה ככה
לקום בבוקר ולשמוע שהבית ריק ולהרגיש הקלה
ככה אני לא אמורה להרגיש
הם לא אמורים להעיק עוד מעבר למועקות שקיימות
החרדות והמחלות והמינוס הצורב שעתיד להגיע וכל החוסרים החומריים והנפשיים שקיימים בחיי
והם
שפשוט מבחינתי
כבר לא קיימים..
לפחות לא כמו שהם אמורים להיות...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
