בין מחשבות לחיים

שלום לכל הקוראים!

אני מקווה שהשבוע עובר על כולם בסבבה, שכל יום חלום.

עד עכשיו עבדתי בקניונים כמעט כל יום.

העבודה התחילה בקרטוע קצר, עד שלמדתי איך למכור, ומאז אני מרוויח לפחות 150 דולר ביום.

או לפחות כך זה היה, עד אתמול.

כבר שלושה ימים שנגמרו לנו ההליקופטרים, מה שאומר שנשאר רק מכוניות שמטפסות על הקיר.

הדבר התבטא אתמול בירידה משמעותית במכירות, מה שאומר שעל אתמול אסף הפסיד כסף.

לכן על אתמול לא קבלנו אחוזים מהמכירות, רק שכר בסיס של 100 דולר, ואסף החליט שמעכשיו יעבוד רק בנאדם אחד על העגלה בכל זמן, מה שאומר שבכל יום מישהו יהיה בחופש. אז אני נבחרתי להיות הראשון שיוצא לחופש, ואני דווקא לקחתי את זה לזמן רגיעה ומנוחה לקראת השבוע הלחוץ ביותר, השבוע לפני הקריסמס.

אתמול בלילה חשבתי על מה שעשיתי אתמול, בעגלה.

במשך כל היום הייתי בשיא האנרגיות שלי, זה היה היום הכי מצחיק שהיה לי פה, אבל בכל זאת לא הצלחנו למכור מספיק.

מה עשינו לא טוב? אסף אומר שאפשר למכור על העגלה הזו לפחות 1000 דולר כל יום... וכבר מכרתי סכומים כאלה כשהייתי לבד.

אז מה אם נשאר רק מכוניות, עדיין אפשר למכור בדיוק אותו סכום, הוכחתי את זה כשמכרתי ביום שלישי 730 דולר.

חשבתי גם על עוד משהו: אתמול בפעם הראשונה התחילו איתי בחורות באמת יפות.

היו 4 בחורות והומו, קראו להן ג'אשלי, אשלי, עוד 2 שמות שאני לא זוכר ולהומו קראו בריאן.

אז אחת מהן, זו שנראתה לי המנהיגה, שאלה אותי אם יש לי חברות בפורטו ריקו, או בארץ.

ואני הייתי הכי רגוע שיש, הסתכלתי להן בעיניים ודיברתי על שטויות, אבל בפנים התפוצצתי מתדהמה: הן אשכרה התחילו איתי, אשכרה בחורות שיכולות לקבל כמעט כל אחד, באו ונתנו לי את הטלפון שלהן... בדרך כלל כשאני רואה בחורה מעניינת, שנינו מסתכלים אחד על השני, היא רואה בי סוג של בגרות, רואה שאני לא מגיב, נפרדים.

אבל הפעם כאלו שבכלל לא יודעות אנגלית דיברו איתי, צחקו איתי, רקדו איתי.

ממתי זה קורה לי?