החיים הם במקום אחר

[המשך של זה! כנראה שהיתה בעיה עם ההודעה למנויים]

..והנה, בסוף הריטריט הראשון, בין העצים והציפורים, בתוך השלווה הנפלאה שאפפה אותי יחד עם אהבת האנשים, נתקע לראשי, מכל השירים שבעולם, השיר "זיוה".

לי זה לא אכפת אם שמך הוא מעוות,

או אם הוא נשמע כמו שם של מחלה.

עושה לי די בסדר, וזה מה שקובע

והחזה שלך הוא משהו משגע.

ונזכרתי בתקופת פוליאנה פרנק שלי. [עלי להודות שבמשך שנים רבות הייתי בטוח שפוליאנה פרנק היא שרון בן עזר – ולא היא. מדובר בלהקה של כארבעה חברים שעברה גלגולים שונים ומשונים והרפתקאות נוראות, כדרכן של להקות ישראליות (את שם הלהקה מסבירה שרון בן עזר (בראיון לאתי אברמוב ב"תל אביב") כ"בדיחה פנימית שלנו - פוליאנה על שם הספר שהציג ילדה אופטימית שנשברו לה הרגליים והיא אמרה 'לא נורא, עדיין יש לי ידיים',   ופרנק על שם אנה פרנק") .

     פוליאנה - ילדה אופטימית

את השיר "זיוה", למשל, כתב והלחין עמי לוי, שאחרי שנים הקים את להקת "החשמליות"].    

פוליאנה פרנק? שרון בן עזר?

חבר שלי מהצבא הקליט לי את אלבומה  "אין לבחור".  (בצד השני של הקסטה (המונח "קלטת" לא באמת נקלט אז בשפת היומיום, אולי כי דבק בו ניחוח חנוני. ועד שנקלט, כבר חלפו הקלטות והקסטות מן העולם), הקליט לי אותו ידיד את אהבת נפשו האמיתית – פיטר האמיל, הדכאוני מכולם, היחידי שהיה דכאוני מדי אפילו בשבילי). אלבום  נהדר זה היה מלא בפניני קישור מבריקים שזהרו בין השירים, למשל:

1.      I started a joke, which started the whole world crying  של הבי ג'יס המוקדמים . שרון שרה את השורה הזאת מייד בתחילת התקליט, ואחריה נכנסים  האקורדים הפותחים של "זיוה". אי אפשר שלא לחשוב שהשיר הזה הוא סוג של בדיחה מחאתית שלא הובנה,  ושגרמה לישראלים לצחוק בהנאה מבלי להבין שהם עצמם מושא הבדיחה העצובה.  השיר היה הלהיט הגדול של האלבום, וההצלחה היחידה, פחות או יותר, של שרון בן עזר בישראל. המעניין הוא שהשיר אפילו נטמע איכשהו לתוך תת התרבות הקיבוצית, והיה מושמע באופן תדיר ב"דיסקו" (כך קראו לאותם מרתפים או מחסנים בהם , מתודלקים בבירה גולדסטאר, היינו מרקדים את חיינו לשווא, בלילות שישי וחג).  אולי זה קרה בגלל שהאירוניה בשיר לא הובנה ונלקחה פשוטה כמשמעה.     אני, בכל אופן, זוכר איזו זיוה מהקיבוץ השכן, בחורה יפה ולפי השמועות פרועה. הייתי מחכה במתח לראות איך תגיב כשהשיר יושמע. מאוחר יותר הייתי תוהה האם שם השיר מרמז על השפעה מהשירה האירוטית של המשורר אהרון שבתאי לאהובתו דאז, זיוה פוסטק. 

  מיהי זיוה?

 אבל בראיון שצוטט קודם אומרת שרון בן עזר שהשיר הוא "של עמי לוי מגיל 16. עמי היה חבר של אח שלי והיתה להם להקת ילדים ואימצתי את השיר כי הוא היה מצחיק ונחמד. האמת? גם לא היו לנו מספיק שירים."  כלומר – בסופו של דבר מדובר בבדיחה של מתבגרים, ורק גבהי מצח שכמוני לוקחים אותה ברצינות ומתחילים לשפוך תילי תילים של מילים על משמעותה.

2.      הקלטה (אמיתית?) של "קול הרעם מקהיר", הרדיו המצרי, ששידר בעברית על מנת לזרוע דמורליזציה בעמנו. בהודעה מכריז קריין עם קול גבוה ואינטונציה דרמטית במבטא ערבי, מלווה בכינורות וכלי נשיפה שעוררו בי נוסטלגיה : היכן הלכו דיין, אשכול ושאר חברי הכנופיה? הם נכנסו למקלט כמו עכברים! הפקירו אותכם דלק לקרב. הפקירו אתכם לגורַלַכֶם.
ואז השיר Escape will allways fail

3.      הטקסט המיסתורי הבא מושמע בליווי מינימלי של גיטרה בקול עם מבטא ערבי קל (שמזכיר את שדרן "'קול הרעם" מהסעיף הקודם): אני אדם פשוט, לא מפחד מהחיים
אשתי קוראים אותה יוספה
ותפקידה להביא לי פיצוחים.
ובלילות החורף החמים
נפשי יוצאת אל הכרמים
קצת לבצור, קצת לעדור
קצת לעשן [פאוזה] ענבים.
ואז, כשרשרת פיצוצים, התופים של הנצורים והצודקים:
בעיה סבוכה, עם צמא דם
אכזרי, מלוכלך ממש כמו כולם.
אחרי התקפה, זמן התנצלות
שירי הגנה, רק לא גלות.
למרות הסבל, האימה,
הנצורים והצודקים – ישיבו מלחמה!

4.      קריין עם קול עמוק ומהדהד, מבטא מזרח  אירופאי קל, ואינטונציה חגיגית של שחקן מותיקי "הבימה", מאלו שהספיקו עוד להופיע איתם במוסקבה, מקריא את הקטע הבא, (שנאמר לי שהינו מתוך תקליט ילדים בשם "סיפורי הדוד רֶמיס", ובו מככבים "החבר שפן" ו"החבר דב" – כל היודע פרטים נוספים  מתבקש לפנות למערכת): התרנגולות אמרו בפחד "צ'יק,"
ולפני שהספיקו להגיד "צ'ק" -
כבר היו בתוך השק.
כשהשק היה מלא, הרים אותו חבר שפן ו - רץ הביתה: טיטיקליפ, טיטיקלופ, טיטיקליפ, טיטיקלופ! גברת שפן בישלה את התרנגולות, ומשפחת שפן אכלה את כו-לם.
ומייד - האקורדים הפותחים של השיר ובו השאלה הנוקבת:

What is it that stop me from calling this place home?

חבר שפן וחבר תרנגול

5.        ביצוע מבודח ומאולתר ל-"נשיקה" של פרינס (you don't have to be rich, to be my girl, you don't have to be cool to  move my world.,..– kiss!), שמסתיים בקולות רמים של צחוק משותף – ומעבר חד לאקורדים הצורמים בפתיחת "גיבור צבא ההגנה", שהוא בעצם השיר שלכבודו התכנסנו.

[המשך בקרוב, וסליחה על האורך]