החיים הם במקום אחר

1. "אתה רוצה תמיד דווקא את הבנות הלא נכונות בשבילך. אלה שנמצאות איתך ובאותו זמן גם לא נמצאות". כל כך נכון, כפי שמתגלה לי כל יום וכל שעה. הצורך שלי ב"דרמה", בבחורה שתמחיז לפני את סערותיה הפנימיות. שתהיה כל מה שאני  אינני.
   לאחרונה, כחודשיים לאחר השיחה שהיתה לנו, הזכרתי לו את תובנתו, והוספתי: "ההגדרה הזאת, "נמצאות ובאותו זמן לא נמצאות", מגדירה בעצם גם את הבנות שאתה (חמדת) רוצה. למרות שהן מסוג אחר מאלה שאני רוצה."
   הוא רוצה אותן (ומשיג בדרך כלל, בניגוד אלי) מלכות בוגדניות;  אני חולם אותן תלותיות ובכל זאת חמקמקות. שני הדגמים נדירים למדי, אני חושב.
   ואז גילה לי:  "בעצם לקחתי את המשפט מהפסיכולוגית שלי, שאמרה אותו עלי".  צחקתי. אני אוהב שדברים מסתיימים בצחוק, גם אם הוא לא הצחוק  המתגלגל של הילדות. 
    
2. " בחרת את הדימוי הלא נכון. תום וייטס, נודד שיכור מבאר לבאר... זה פשוט לא מתאים לך" 
   "נכון, אני אפילו לא אוהב אלכוהול. אבל אני מעריץ אותו בגלל שהוא לוזר כביכול, לא בגלל שהוא שתיין" 
    "נו, זה בדיוק. וודי אלן כזה. תבין כבר שזה לא אתה" 
   "אבל מה לעשות? מי להיות?" 
   "תהיה מי שאתה, בלי דימויים"
   "אבל זה מה שאני: מי שרוצה להיות מישהו אחר" צודק חמדת: מה לי ולטום וייטס?! הייתי אומר שטום וייטס מגדיר אותי על דרך השלילה: הוא כל מה שאני לא. היצירתיות לא מתפרצת ממני בכל רגע ורגע. להפך, אני די מופנם, ותמיד מצליח להותיר רושם חלש ורע בפגישות ראשונות; אני לא מרשים במיוחד בהופעתי החיצונית. לא לבוש באופן מיוחד, ולא משדר קוּלִיוּת או אפילו מגניבות. אמנם מתבלט איכשהו, אבל כנגד רצוני, ותמיד אחרי התבלטות כזאת אני מרגיש שיצאתי אידיוט ומשתדל להעלם מתחת לפני השטח; אני לא יודע לשיר, לא יודע לנגן, לא יודע לחבר מוזיקה; יש בי יותר מחסומים יצירתיים מאשר מחסומים בטול כרם אחרי פיגוע בנתניה. מרוב מחסומים לא רואים יצירה. אז למה אני כל כך נאחז בטום וייטס?  כנראה משום שהוא מגדיר אותי על דרך השלילה. הוא החיים האחרים, שיתחילו כשאהיה כמוהו. כמו ב"שירת הנוירוטי" של מרדכי גלדמן:
   אם רק היה לי יותר כסף
   אם רק היה לי סקס לפחות פעם ביום
   אם רק הייתי פוגש את האיש הנכון
   אם רק היה לי סיפור עם רקדנית בוטו
   אם רק היו מבינים אותי יותר
   אם רק הייתי נקלט במנזר זן
   אם רק היתי גר בסביבות ראבֵלו
   אם רק היו לי שכנים שאינם פליטיהם של מחנות ההשמדה
   אם רק היתה שכנתי, מיס תבל הענוגה, מעדיפה אותי על הצ'יאואאוה שלה
   אם רק הייתי פרוזאיקון ולא משורר
   אם רק הייתי צעיר בהרבה
   אם רק הייתי נתקל בספרים הנכונים
   אם רק היה לי מורה טוב אחד
   אם רק היית מסוגל לאהוב אותי כפי שאני אוהב אותך
   אם רק היו לי הורים יותר שפויים
   אם רק הייתי יודע את האמת בזמן
   אם רק הייתי יותר מוכשר לאושר
   אם רק הייתי מיטיב לשקר
   אם רק הייתי פחות נאמן לעצמי
   אם רק הייתי רופא עיניים או וטרינר שימפנזים
   אם רק הייתי מתחיל מוקדם יותר בתרגול היוגה
   
   אם רק הייתי בהוויתי ולא בכל הנמנע.
   
   

[המשך יבוא]

לאחרונה נכנסתי לאתר מדיטציה מהמובילים ברשת,  אתר שאני נוהג להיכנס אליו מדי פעם בחיפושי אחרי הלא-חיים (ריטריטים). הופתעתי עד מאד לראות את עצמי מתנוסס בשער האתר[מהמובילים ברשת הישראלית בתחום המדיטציה!], מדגמן מדיטציה בהתנדבות.  ועכשיו אתן לאגו שלי להשתולל ואציג לפניכם את התמונה, בפרץ של נרקיסיזם בלוגיסטי. לפניכם התמונה המקורית. נחשו מי אני?