| 12/2002
זה הסמים עשו אותי כזה קפצן?
הכל התחיל לפני כמה שעות. בערך שמונה (שעות). הגעתי לטאי צ'י בדיכאון כבד. לא הספקתי לפקסס את התרגיל. אבל זה לא התרגיל, זו הדיפרסיה שבמוחי השתוללה. חבל שבאתי מוקדם, נבחתי על הצייר היפה, שהמתין שם כמעט לבדו. היא, שחיכיתי לה מאז אותו רגע, לפני שבועיים, כשעזבה אותי משתאה על המדרכה ועלתה לביתה אפילו בלי ללחוץ את ידי - היא הגיעה כעבור כמה רגעים, יחד עם האחרים. אבל בואה רק העצים את הדכאון שלי. "מה קורה לך, ג'רום"? שאלה סומרליליה בדאגה. "הכל בסדר ג'רום"? ליטף אותי בסמכותיות הגורו תאודור. "מה קורה לך"? אני לא יודע, מלמלתי לבסוף והוא עזבני.
באיזה שלב פשוט הלכתי הצידה, רחוק, הסתכלתי בכיכר היפה והתאמצתי לא לזרוק את עצמי על הריצפה ולדפוק עליה עם האגרופים. עבד הדיפרסיה, תוצר הכימיה במח.
אחרי האימון הלכנו לבית קפה, לשתות קצת מהקפה והרבה מדברי הגורו תאודור (בקצב שהוא מדבר אין ברירה אלא לבלוע והרבה). הוא המורה הרוחני שלנו, ואין לו בעיה עם זה. הוא מורה רוחני מיוחד לאמנים. ואם הוא המורה שלנו, אז אנחנו אמנים, לא? פעם אחרונה המלצרית רצתה להצטרף אלינו. "זה נשמע נורא מעניין, באמת". זה באמת מעניין. פעם אספר לכם יותר מדברי הגורו. הכל בא מהסקס, הוא אומר. אתם מכירים את הסיפור על קרישנמוטי, הוא אומר. מה אתה יכול להגיד על יעוד, שואלת סומרלילה. תאודור הגורו מביא לנו מייד הרצאה על יעוד. לכל אדם יש יעוד, הוא אומר. אתם יודעים שלפעמים בגיל שבעים, אתה מגלה פתאום שיש לך חום בידיים, הוא אומר, ואתה יכול לרפא אנשים. פתאום היא מדברת. העולם שותק. אבל יכול להיות שאני ממשפחה של נגרים כבר שמונה דורות, היא אומרת, אבל אני רוצה להיות גם נגרית. כן, אבל תשעים אחוז מהאנשים מפספסים את היעוד שלהם, הוא אומר, בגלל החברה מסביבם. מאיפה אתה כל כך בטוח בזה שיש יעוד, היא אומרת, וצוחקת. היא משהו, אני אומר לכם. צוחקת לעשות את זה יותר רך. תאודור עונה, לא חשוב מה הוא עונה. אני מחכה שיסיים ואז שואל (אלו מילותי הראשונות מזה כחצי שעה): ראיתם את "שוטר בגן הילדים"? איך שוורצנגר אומר, במבטא הגרמני שלו, "אני גנן ילדים, אבא שלי היה גנן ילדים, סבא שלי היה גנן ילדים, ואביו של סבא שלי היה גנן ילדים". היא צוחקת. העולם מסתדר לרגע. היא הולכת ובכל זאת אני לא נכנס שוב לדאון. ואולי בגלל זה באמת הכל מסתדר מהשמיים, כי סומירליליה הולכת למסגד (במלעיל) לפגוש אותה, ומזמינה אותי. אני מרגיש את ההיי מגיע. בחיי, זה מעייף להיות מנו-דפרסיבי. ולמה, אם כבר מעלים את הנושא, הדיפרסיות ארוכות כל כך והמניות קצרות כל כך? במסגד אנחנו יושבים ליד בחורצ'יק חמוד, נורי. הוא נפרד מחברתו. יותר מכך, הוא נפרד מהגראס, כבר שבועיים לא נגע בו לאחר שמגיל 16, לפני 15 שנה, הוא גומע ממנו על בסיס יומי. אבל הוא מרגיש טוב. והוא נחמד, בחיי, אני אומר לכם. לא צריך להיות מתוסכלים מזה שהיא יושבת לה על הבאר עם איזה גבר. נורי נפרד מחברתו כי זה נהיה יותר מדי רציני, הוא התחיל להרגיש רגשות, אתה מבין? לא, לא מבין בדיוק. היא היתה משהו, מכינה לי ארוחות ומנקה לי את הבית ומפנקת אותי בכל דרך, אבל היא היתה גויה. אה, ואתה דתי? מה זה דתי, מאז כיתה ז' או ט' אני עושה רק מצוות לא תעשה. וגם זה בערך. נניח בשבת אני לא מבשל לי אוכל, אבל אני מעשן גראס. אבל ידעתי כל הזמן שיש מישהו שם למעלה ששומר עלי, אתה מבין אחי? היום אני מבין הכל, בייחוד כשגמעתי שתי ויסקי הבית ב- 15 ש"ח בלבד (מה שנקרא שניים במחיר אחד), על בטן ריקה, לפני שגמעתי ממרק הגולש. אח, איזה פגישה עם אלהים היתה לי במרק הגולש! בייחוד התקרבנו, אני וגאד, כשהגולש גלש לראשונה במורד גרוני. אבל הרי כבר היית נשוי לגויה, אומרת סומרלילה לנורי. כן, נכון, וזה רק חיזק אותי. תתחזק, אחי, תתחזק! לך בכוחך זה! בייחוד כשאתה מזמין את סומרלילה לביתך, לעשן משהו. תחילה זה אמנם נשמע רע מאד, מה אני אעשה לבד כאן כשהיא תלך. אבל סומרלילה סופר נחמדה, בייחוד בהתחשב שאנחנו בקסאח כבר כמעט שנתיים, עד לערב הזה - סופר נחמדה, אמרנו, ומזמינה אותי איתה אליו. האם לבוא? עם סומרלילה לא יצא לי כלום, אני יודע, ואולי נורי יכעס עלי שאני נתקע לו. אבוא לרגע ואלך. לא הגיוני. ואז היא, בתפנית של תשעים ושמונה מעלות הקרויה בתסריטאות turning point1 , אומרת שתבוא איתנו. האיש על הבאר אמנם בא איתה, אבל לי אין יותר שום התלבטויות וייסורים. הוא אוסטרי גבוה וקצוץ שיער, אבל לא סקין הד, אלא באופן מעט צפוי left head, מהטבטונים הרגישים שחייבים להגדיר את חוויותיהם בדיוק המקסימלי, בחיפוש אחר מילים שיוצאות לבסוף, כבדות כמגף מסומר, באנגלית במבטא גרמני. אבל הוא מקסים, שלא תחשבו שיש לי משהו נגדו. היה באיסטנבול, ועישן שם גראס מדהים שהסתירו ממנו את תהליך הכנתו. האיש ששמר עליו שלא יראה, ציטט לו שירה ערבית מדהימה. ולמה אנחנו מדברים על גראס? כי הגענו כבר לבית של נורי, שהוא שוכר בקומבינה במאתיים דולר בלבד, והוא מכין לנו גראס מדהים ותה עוד יותר מדהים, פשוט נשמה הבחור, ואיזה תה, רבותי, איזה תה! במיוחד אחרי שלקחת שאיפה הגונה מהבאנג ויש לך את שריפה קטנה כזו בגרון התחתון, או הגרון העמוק למהדרין ולמהדרות. אבל בלי קשר לגראס ולגרון, התה הזה כל כך טעים, שבא לך לשתות אותו כל החיים. בייחוד שהתיישבת ליד ההיא, שכבר בדרך התקרבת אליה בדרך נס, וכבר בדרך היא. צחקה מכל שטות שפלטת, ושמע, אתה מרגיש תותח להצחיק אותה ככה. מינימום אסי וגורי. לא ראיתם אותה צוחקת אז אתם לא מבינים. מספיק שאני אומר "נשאל את תאודור" והיא מתגלגלת כמו התלתלים שלה. וזה למרות שאיבדה את הסוודר בדרך - טרגדיה קטנה שאני לוקח ללב, אבל גם תקווה לחיפוש משותף בשניים. איפשהו בין השורות והצחוקים קורה כאן מה שאולי אפשר לנתח כ- turning point2 בסרט חסר עלילה, כי הוא turning point שלא באמת משנה את העלילה אבל הוא מוביל אותנו למעין מערכה שלישית. מה שקורה הוא, אולי, שקלאוס, האוסטרי יפה הנפש ומגולח הראש, שוקע בדכאון מורבידי, ומפסיק להשתתף בשיחה, למרות שאנחנו טוחנים את האנגלית הנוראה שלנו בשבילו. והוא גם לא עונה על שאלות ששואלים אותו, כגון האם הוא בסדר. הוא מפלבל בעיניו וממשיך לנמנם או לנעוץ מבט מדוכא בריצפה. וכנראה שאני באמת מסטול, אם אני מתגלגל מצחוק עם ההיא במקום לחוש את מדקרות האשם מדממות בליבי. כי אני אשם, אני לקחתי לו את ההיא. ולא רק זה, אני גם מודה לאל (שחוזר לשיחה דרך נורי והגויות שלו), שקלאוס כה תבוסתני, ואינו מגלה סימני התחברות לצד הנאו נאצי שאולי קיים בכל אוסטרי. הכל טוב מדי,חברים, בייחוד אחרי ג'וינט עדין שמאזן את ה"באנג!" הקטלני. זה לא הג'וינט, אידיוט, זאת היא. זה תלתלים וצחוק. הכימיה או הנסיבות? שאלה עתיקה שכלל לא עסקתי בה באותו רגע. תגיד נורי, יש לך גראס או אולי טריפים למכור לי? אני מנסה להשיג כבר שנים. תגידו, הוא לא איזה סוכן סמוי, נבהל נורי. היא. מתגלגלת מצחוק. סומרלילה הולכת לה, ונראה שלנורי זו הפתעה מרה. בסוף, כמו שמקובל, גם אנחנו הולכים. לפני שיוצאים הוא דוחף לי שקית עם כמות הגונה של גראס. אני מנסה לסרב אבל הוא נחוש וממוצא מרוקאי. למה עשה זאת? היא אמרה אחר כך שבגלל שהרגיש אשם שחשב אותי סוכן. תחשוב אותי סוכן כל יום, אחי, ואחר כך תרגיש אשם אפילו פעם בשבועיים, ואני מסודר. היא החליטה לחזור, ללגום עוד משהו במסגד ואז הביתה. אחריה השתרכנו אני והאוסטרי, שני שומרי ראש ומתחרים, אחד עגמומי ולשם שינוי זה לא אני, אחד צחקני ומצחיקני ולשם שינוי זה אני. מחפשים את הסוודר אבל אין לנו מושג באיזו דרך הלכנו. תועים בסמטאות. אני אומר שתאודור היה אומר שלא סתם איבדת את הסוודר, את צריכה להבין מה המשמעות של זה. "לא סתם גנבת לי את התיק". מאיזה סרט? בין הזוכים יוגרל חוכיאת. מגיעים שוב למסגד. האוסטרי מובס סופית ופורש. נקווה שלא יצביע בבחירות הבאות להיידר, ושלא יחזור עם תת מקלע ויצעיד את כולנו חזרה לגבולות אושויץ. היא מחבקת ומחובקת על ידי אחד מנכבדי המקום, בעל מראה של ארס בגיל העמידה (אלה תמיד עומד להם), ואופי שכרגע אני לא רוצה להכיר, יאללה תעזבי ת'ארס. היא עוזבת אותו למרות הסנקרות השליליות שלי, ויושבים על הבאר. שוב צוחקת המון. וגם קיבלה את הסוודר, מצאו לה אותו ברחוב. לידנו מצטופף בצורה חשודה מישהו, מנסה לטלפן בטלפון, מנסה בפלאפון, עצבני כמו שד. אחר כך נראה לי שהוא מנסה לפתוח את הדלת מתחת לבאר, לבדוק שהמזוודה עוד שם. את חושבת שהוא מנסה להתקשר לפצצה? אני שואל כשהוא מתרחק לשולחן ליד ושולח מבטים עצבניים לכל עבר. את הבלונד הצבוע בטח עשו לו במעבדות החמאס בג'נין. יש להם שם מעצב שיער עם התמחות במראה תל אביבי מעודכן. היא. שואלת את המלצרית אחותה, והמלצרית אחותה אומרת שזה בסך הכל ג'קי. לא התכוונו לפגוע, ג'קי, אבל פעם הבאה תבוא פחות ב-לוק אופנת מתאבדי החורף, ופחות במוד העצבני של לחפש שבעים בתולות, כי פה לא תמצא אפילו אחת, ואתה סתם מבהיל ת'לקוחות. הזמנתי תה עם נענע. היא הזמינה עוד קולה. כואב לה הראש. ובכל זאת היא נראית כל כך מאושרת. אפילו איבדה את הסוודר שוב ומצאתי לה אותו, בטח יהיו לו חרדות נטישה כל החיים. בסוף כמו שמקובל יצאנו. נפרדה משרשרת של אנשים בשעה שהמתנתי כמו כלבלב נבוך בצד. סך הכל היא אושיה במקום. ברחוב, האדרנלין זורם אצלי בטירוף, בלי קשר אליה. זה הסמים עשו אותי כזה קפצן. הסמים והיא. כל הזמן הכל זורם בטירוף, לא רק הדם. למרות שאין מגע ישיר, רק אקראי, אני לא עסוק בזה כל שנייה, לא מתייסר כמו שתמיד אני. ליד הבית שלי אני עוצר ושואל בקול רועד אם היא רוצה לעלות. לא, אני חייבת ללכת הביתה ולהרגע. תרגעי איתי! לא אמרתי. ניסיתי עוד משהו חלוש, אבל לא. היא. הלכה לה אפילו בלי ללחוץ את ידי, מותירה אותי המום כשהייתי לפני שבועיים. אבל רגע, אני פרו ויש לי פריבילגיות. עולה למעלה, פותח ישראבלוג desktop , ומספר לכם קומץ קוראי היקרים, קורותיו של ערב לא כל כך שפוי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
