החיים הם במקום אחר

[ללא ספק, אני מגרד את התחתית: הפוסט הבא איננו אלא מיחזור של תגובה, בבלוג הנהדר  הזה] .

עבור: הגב' קרן פלס  ו/או באי כוחה

העתק: מערכות העיתונים הגדולים וערוצי הטלויזיה המובילים

הנדון: הכפשת שמנו הטוב

גב' נכבדה,

בשמי ובשם כל האיתָי-ים שבעולם, אני רוצה למחות, רשמית אך גם באופן בלתי אמצעי, נגד ההכפשה הקולקטיבית שאת מבצעת בנו. מאז שהוצאת את כתב השטנה שלך לאויר העולם, איננו יכולים לצעוד צעד מבלי ששמנו יוכפש –מעל גלי האתר כשאנחנו מתגלחים בבוקר וכשאנחנו במונית השירות; בטלויזיה (לי אישית אין, אבל אני הרי מייצג פה ציבור גדול ויקר); ואפילו בבואנו למצוא מקלט אצל זאת שסופגת הכל, רשת האינטרנט.

לך ולעולם כולו ברצוננו להבהיר:

לא אנחנו כתבנו את השיר הזה.

אנחנו בדיוק להפך.

נכון, יש לנו גולף שחורה, בת עשר לפחות, עם כמה כתמים שלא יורדים. אז מה? כל שאר דבריך מתארים במדויק את מי שאנחנו לא.

אנחנו מתעסקים כל הזמן ברגשות שלנו, אפילו יותר מדי.

אנחנו לא נעלמים בבוקר (אם נותנים לנו להישאר).

ואחר כך -  אנחנו זוכרים,  כל החיים.

אנחנו, מאד אכפת לנו מהזולת. יותר מדי אפילו.

אנחנו לא מפרקים בקבוקים.

אנחנו מלאי הערכה לבקבוקים, ומקבלים אותם כמו שהם.

אנחנו בכלל בקושי שותים.

אלכוהול זה לא הסם שלנו.

ולפני שאת, גברת פלס הנכבדה, מאשימה אותנו בביגמיה, כדאי שתבדקי היטב את העובדות. תופתעי לגלות שלא רק שלא ביגמנו ולא בגדנו ולא היו לנו "יותר מדי נשים" – רבים מאיתנו בקושי זוכרים איך נראה היצור הנשי הנשגב במלוא תפארתו.

לאור הפגיעה האנושה בשמנו הטוב, אני מתכבד להודיע לך שהגשנו נגדך תביעת לשון הרע בבית משפט השלום ברמלה. כמובן שלאור אופיינו הנוח, תמיד נהיה מוכנים לפשרה שתכלול התנצלות פומבית, נשיקה על הלחי, ושש מאות ותשעים אלף שקל לכל אחד מאיתנו, פיצוי על עוגמת הנפש שגרמת לנו.

על החתום:  איתָי איתַי, עורך דין ונוטריון, בשם "איתַי", אגודה שיתופית (ע"ר).