החיים הם במקום אחר

יש בית אחד בצפון תל אביב, שהוא בעצם מנזר בודהיסטי קטן. איתמר ותור, זוג מרצים באוניברסיטה, החליטו לעשות מעשה. הם השקיעו את כל כספם בקניית הבית ושיפצו וריהטו אותו באופן שיתאים למטרות מדיטציה. בספריה הקטנה במקום נתקלתי בספרו המפורסם של פ.ד. אוספנסקי, "החיפוש אחר המופלא". בתחילת הספר מצאתי את הפיסקה הבאה: "הרגשתי כי חיפושי.. היו חשובים מכל העלול להתרחש העולם של 'חוסר הגיון ברור'"*

ובכוכבית בתחתית הדף מסביר אוספנסקי: * "ביטוי זה קשור לספר קטן שהיה לי בילדותי, בשם "מקרים של חוסר הגיון ברור".. היו בו תמונות כגון: אדם נושא ביתו על גבו,עגלה בעלת גלגלים מרובעים, וכו'. בזמנו עשה עלי הספר רושם עז, מפני שהיו בו תמונות שלא הצלחתי להבין את חוסר ההגיון שבהן.. ככל שהתבגרתי, נעשיתי משוכנע שהחיים הם כולם מקרה של 'חוסר הגיון ברור'".

 גם אני. והתחושה לאו דווקא רעה.  יש משהו מסתורי ומלהיב בחוסר ההגיון הברור הזה. 

דוגמית אחת, ממוחזרת אמנם, אבל הפעם עם תמונות: 

אני עובד [כלומר, עבדתי אז, כשכתבתי את זה] ליד מה שהיה גן ציבורי קטן, שהתפרסם בנרקומנים שלו ועוד יותר בהומואים שבאו לחסות בצל עציו המעטים.  מעבר להם רבצו בגן, על שולחנות מטונפים, שחקני הקלפים הזקנים, שמבטם היה מחוק וסקפטי גם כשהיו שקועים בקלפיהם וגם כשסיננו אלי, הסקרן, עיניים עוינות. אני דווקא חשבתי שהם צבעוניים מאד. מן החלון הצמוד למחשב שלי נשקפו אלי צמרות עבותות של עצי שקמה, ומעבר להן המניפות האקזוטיות של עצי הדקל. הלאה מזה, מעבר לגן, ראיתי גגות בנייני בהוהאוס יפיפיים, שילוב של אקלקטיקה מזרחית וקוים ישרים. היופי הזה היה בחלקו תוצר של הסתרה. כאשר קמתי ממושבי ראיתי מתחת לחלון, בצמוד לביניין, ערימות פסולת, ובניין מרקיב ומזוהם ששימש פעם כשרותים ציבוריים ועכשיו משמש מזרקה ציבורית לנרקומנים.

אני מתנצל, זאת התמונה היחידה שיש לי מהחלון ההוא.

יום אחד באו טרקטורים ומיני מנופים, וניסרו את העצים. תחילה הפכו השקמים לשלד רזה. אחר כך נוסר גם השלד.

כן, זהו גן השקמים סיפורם של הדקלים היה שונה. הם נקשרו במין חבלים חזקים, באופן שלא היה מבייש אף מקצוען s/m יפני, עד שלא נותר מהם אלא גליל מהודק וארוז.

דקל ארוז-מתנה מקסימה לחג

מבצע דקל - ריכוך האויב

אחר כך - בתהליך שכה הפליא אותי עד שתיעדתי אותו, מחלון חדר העבודה, בחצי סרט - אחז בהם מנוף גדול, הרימם בקלילות כאילו היו קיסמים, והניח אותם בזהירות על משאית ארוכה, שנטלה אותם לאי שם.

מבצע דקל - שלב ד

ביי ביי דקלים! טרנספר נעים!

מאוחר יותר באו בולדוזרים, שעקרו הכל ושיטחו את השטח לאדמה חולית ישרה. לא צריך לחוש החמצה שפספסת את כיבוש ג'נין, כשמול העיניים שלך הדרקונים האלה נותנים בראש למקלט ומפוררים אותו כאילו היה עשוי מחול.   מייד אחר כך באו כלי חפירה והחלו לחפור לעומק ולמרר את חיינו ברעש. במקביל גודר השטח בחומת פח [בדיעבד - האם יש כאן רמז מטרים לגדר ההפרדה?] . היום יש שם בור ענקי.

אומרים שהעירייה בונה שם חניון תת קרקעי. טוענים גם שישתלו מחדש את הגן. אבל בעלי המכולת, שיודעים הכל לפני כולם, אומרים שלא ישתלו, והכל סיפורים.

ולמה אני נטפל בפעם השנייה לסיפור הזה? לא יודע. מקרה של חוסר הגיון ברור.