החיים הם במקום אחר

איתַי?  אני אגיד לך את האמת בפרצוף - הוא לא באמת אהב אותי. אם הוא היה באמת אוהב אותי, הוא לא היה זורק אותי בסוף, נכון?   והוא לא היה לוקח ממני את השנים הכי יפות שלי, את הנעורים. 

מה אתה צוחק? אני רצינית! 

אז הוא אומר לי: שנה וחצי הייתי מאוהב בך, ואת היית עם כולם חוץ מאשר איתי. ואני אומרת: תרגיע!    אז נכון, היית משאיר לי פתקים מתחת לדלת בחדר של הבנות.  החדר המסריח הזה , עם ורדית ושירן ושאר הפרחות הקטנות. זה היה כאילו מול החדר שלו, של הבנים.

הכל טוב ויפה ורומנטי, וככה הוא באמת לכד בסוף את הלב שלי, עם הפתקים שלו ועם העקשנות שלו. הוא התעקש המון, זה נכון, אז מה? אז מה?! היה מתקשר אלי מהטלפון הציבורי באכסניה, בכל ערב כשהייתי נשארת בדוסנילנד.  

ונכון, אני מודה, הלכנו בפארק הירקון, מתחת לגשר, ואני אמרתי שזה כמו בסרט של וודי אלן, והחזקנו ידיים, והוא נורא התרגש ופוצי ומוצי... והיה לי נחמד, אפילו שאז עוד לא אהבתי אותו – אז בכלל עוד לא ידעתי מה זאת אהבה. הייתי ילדה, ילדה! בת 18 בקושי. הייתי מבולבלת, חיפשתי הרפתקאות, לא ידעתי מהחיים שלי כלום.   יוסוף מהאכסניה היה אומר תמיד: זאת תחזור בתשובה, היא תגמור במאה שערים, אתם תראו.  ונכון שהוא הביא לי את פו הדב כשנשארתי שבת בבסיס המסריח הזה. פתאום אמרו לי  - אני הייתי כולי מג'וייפת, עייפה, סמרטוט – יש איזה מישהו עם אופניים שמחכה לך בחוץ. ויצאתי אליו, מול כולם.. איזו פאדיחה זאת היתה בשבילי?!  

ונכון שבסוף, אחרי המון זמן, אחרי שנסעתי לתאילנד וחזרתי לארץ יום אחרי הנחיתה, ואחרי זה הלכתי ללמוד בחיפה, והוא גם כן בינתיים יצא עם אחרות, שלא תחשוב שהיתה לי איזו בלעדיות כאן....  בסוף נהיינו זוג, וגרנו ביחד בדירה המסריחה ההיא, בדרך נמיר, מעל כל הרעש של האוטובוסים. וגרנו שם ארבע שנים! אולי אפילו חמש שנים!  אני לא ממש יודעת... השנים הכי יפות שלי.  הכל טוב ויפה.  אבל אני אומרת שני דברים:

א. הוא לא באמת אהב אותי. הוא רק חשב שזה נחמד להיות מאוהב בי.

ב. עובדה שבסוף הוא פשוט זרק אותי! זרק, זרק, אל תגיד לא זרק. זרק אותי לכלבים. ובתל הביב המסריחה הזאת יש הרבה כלבים רעבים בחוץ. אז אני אומרת: זרקת אותי או לא זרקת? זרקת – נקודה!  וידעת שזאת נקודה רגישה אצלי, שזה מנגן אצלי, עוד מהילדות, כי אח שלי סיפר לי שהם מצאו אותי יום שבת אחד כשהם טיילו, מנופפת להם בין פחי הזבל ואספו אותי איתם.  ידעת. ידעת וזרקת.   

מה אתה צוחק?  זה לא היה ככה?

 

התמונה הזאת היתה אמורה להיות בפוסט האחרון, אני מניח