אבות ישורון / לא יתעכב
יבוא מָשִיחַ
יהיה רֵיק. והוא יְמַלֵא והוא יְשַמֵחַ. וּלְמַעַן
נְחַכֶּה לו שוּב. הוא לא יִתְמַהְמֵהַ שנית.
והוא יִסְתַלֵק.
יז כסלו תשלז 9 דצמבר 1976
מתוך "קפלה קולות"
רבקה מרים
הֵם אָמְרוּ שְתָבוֹא הַגְאֻלָה רק כְּשֶאִיש כבר לא יְצַפֶּה לָה,
ולילה תמים יָשְבוּ עֵרִים בְּפִּתְחֵי חֳנֻיוֹת ובתים ולא צִפּוּ לִגְאֻלָה
וכשעלה השחר היו דמעות מִתְגַלְגְלות מִכל הַגַגוֹת.
[שם השיר ומאיפה לקוח – נמצאים בבירור]
התרגיל: לכתוב איך לא מצפים לגאולה, או איך מחכים למשיח.
איך לא מצפים לגאולה
לא מצפים לה מתוך יאוש.
לא מצפים לה באדישות
אבל גם לא בכסיסת ציפורניים והזעה מוגברת.
לא מצפים לה בבית קפה
אבל גם בבית לא מצפים לה.
לא מצפים לה באינטרנט
ואין טעם לצפות לה בסדנת בישול טיבטי.
לא מצפים לה שתבוא כמו ההיא משנת 92
ולא מצפים שתבוא תוך שנה שנתיים.
לא מצפים לה בכלל, הם אומרים
ואז היא באה.
חכמה גדולה.
איך מחכים למשיח
ישבתי אתמול שעתיים בבית קפה תמול שלשום בעמק רפאים, וחיכיתי למשיח. משיח איש מפתח, הוא אמור לבוא ולתת לי את המפתח לדירה של גאולה. חבר שלי שלמה אומר שזה ברור שאני רוצה את המפתח לליבה של גאולה. אבל בינתיים חיכיתי למשיח ולמפתח שהוא אמור להביא לי לדירה שלה. היא נסעה באותו יום למקסיקו, ואני התנדבתי להשקות לה את העציצים והאכיל את ריטה-לה, החתולה שהיא לקחה אליה כשהיא ויובל נפרדו. אני חושב שבעיניין ריטה-לה גאולה עשתה טעות. בכל פעם החתולה עושה מיאו, היא בטח נזכרת ביובל, ואיך שהוא ידע לדבר עם ריטה-לה. ככה היא סיפרה לי, גאולה, בעיניים נוצצות, איך יובל ידע לדבר אליה, אל החתולה, כל כך יפה שלגאולה לא היה אכפת שאיתה, עם גאולה, אין לו זמן לדבר.
גם העציצים מהדירה שהיתה לה עם יובל. ככה יוצא שאני בעצם עוזר לטפח את זכרו של יובל.
משיח לא מגיע. פעם אחת אני מגיע כמעט בזמן, רגוע, והבנאדם השני מאחר ומאחר, כאילו כדי להראות לי כמה סבל גרמתי לכל האנשים שחיכו לי דקות על דקות בכל מאות ואלפי הפגישות והארועים אליהם איחרתי מרגע היולדי. אבל מה לעשות, צריך לחכות בסבלנות, ככה זה כשמחכים לגאולה. אני מעיף מבט סביב – סביב שולחנות העץ המהוהים, שאפשר לקשקש עליהם ציורים או גרפיטי אם רוצים, יושבות בחורות ירושלמיות יפות בסוודרים ומעילים, כל כך אלגנטיות וקורנות באויר הירושלמי הקר והבריא, כל כך בלתי מושגות.
ואני בונה על משיח גם בתחומים נוספים. לפי מה שגאולה אומרת, הוא יכול לעזור לי בהרבה דברים. הוא היה יכול קצת לסדר את הראש ה.. מבולבל שלך, אמרה גאולה בחיוך מתחטא, חיוך מודע ליופיו ולכיסופים שהוא מעורר בבן שיחתה. בעצם, ראיתי את משיח פעם אחת, באיזו מסיבה מטופשת שנגררתי אחריה בעקבות שלמה ודני, שחיפשו אלכוהול חינם. באותה תקופה זה מה שהם חיפשו. זה מה שהם שאפו אליו. סוף המילניום. תקופה קשה לכולנו. ואני נגררתי אחריהם. אפילו שאיפות בתחום ההשתכרות לא היו לי. חיכיתי, כרגיל, למשהו גדול שיבוא ויפרוץ ויעמיד אותי במקום אחר לגמרי, שונה מיסודו, גבוה הרבה יותר, או נמוך כמו תעלה בצד הכביש. באופן מוזר, חברה של גאולה, לסבית בכלל, יצור חסר תועלת להרגשתנו הראשונית, התגלתה כמקור בלתי אכזב למסיבות פרטיות עם אלכוהול חינם, וערכה עלה פלאים. משיח די הרתיע אותי. מין איש שאנטי מאצ'ואיסט. הקשרים שלו עם גאולה נראו לי אפלים, אם לא מעוותים מיסודם. הרעיון שהמשיח הזה יבוא לכאן וייעץ לי – בטח בענייני בחורות – עורר בי מיאוס.
ויובל? יובל, כמו שפירא, החבר הראשון של גאולה, היה עשר רמות מעליה. אם שפירא היה טייס, יובל היה רופא, עתודאי. גבה קומה, צעיר ממנה בחמש שנים, עם סקרנות בלתי נלאית ואומץ יוצא דופן. פעם טייל שבועיים בדרום תורכיה יחד עם חבר. הם לנו ביערות, והלכו בדרכים שאיש לא נראה בהם במשך ימים שלמים. מדי יום או יומיים רועה עם עדר כבשיו. ובמשך כל הזמן הזה הם לקחו סמי הזיה, ל.ס.ד לסוגיו. זה יובל, שבאמצע הצבא מבצע הרפתקה כזו. וממליץ לי ללכת לויפאסנה של גואנקה. ולא מבין למה היה לי כל כך קשה שם. למה כמעט נשברתי. וזאת גאולה, וזו גדולתה, וזו גם חולשתה, שהיא בוחרת חברים עשר רמות מעליה. ואחר כך, אחרי כמה שנים, הם מגלים את זה ועוזבים. והיא נשברת. אבל אם אתה ידיד שלה – לעולם לא תקבל אפילו נשיקה על הלחי. אולי משיח מקבל, תמורת הקומבינות שהוא מארגן לה. אותו היא מוכנה להגדיר כלא-ידיד. ולידידים: קור. א-מיניות. פילוסופיה. המון פילסוּפֵי ביצים עד שאתה רוצה לסתום את האוזניים ואתה אומר לה: גאולה, אמרתי לך מיליון פעם. איתי אל תדברי פילוסופיה. זה לא מענין אותי. ספרי לי מה קרה לך היום. ספרי לי, כמו פעם, על הילדות שלך, על עץ התות והירח, על האבא האלכוהוליסט. רק אל תגידי לי אפילו עוד חצי דעה שלך.
אחרי חצי שעה כבר הבנתי שמשיח לא יגיע. אבל הוא לא ענה לפלאפון. מה לעשות? אולי הוא הבין שאנחנו נפגשים בבית קפה אחר, ושם הוא מחכה לי, וגאולה בטח נתנה לי פלאפון לא נכון – אתמול דיברתי איתו מהפלאפון שלה.
אני מוציא את "עלמא די" מהתיק. עכשיו תקופה טובה לחזור אליו.
למה נמשלה אסתר לאיילה? - לומר לך: מה איילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, כך אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה
[יומא כ"ט ע"א. פראפרזה על בבלי מסכת עירובין דף נ"ד, שבה מוחלפת "אסתר" ב"תורה": ..כך תורה חביבה על לומדיה כל שעה ושעה כשעה ראשונה ].
מענין כמה צר רחמה של גאולה. שאלה שתשאר תמיד היפותיטית לחלוטין עבורי.
אחרי שעתיים במהלכן סיימתי את "עלמא די", בערך בפעם השלישית בתולדותי, צלצל הפלאפון ומשיח אמר: "גבר, אני מצטער, זה לא יצא היום."
"אה... האמת שחיכיתי לך פה.."
" מצטער חמוד. אבל בעצם אין טעם שניפגש, גאולה אמרה לי אתמול, ממש לפני שעלתה על המטוס, שיובל הסכים לעשות את העבודה. אז שיהיה לך שבוע מקסים, גבר".
התור לסופגניות של טל בייגלס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
נהרין מנהיר.