החיים הם במקום אחר

-          אתה יודע מה הבעיה שלך?

-          כן.. לא.. אולי.. נו מה?

-          הבלוג שלך, למשל.

-          אה! מזל! חשבתי משהו יותר רציני.

-          ברצינות, תקשיב. הפונט שלך, למשל? הוא ממש דורסני. כל פעם שאני מנסה לקרוא אותך זה קופץ ונושך לי בעין. קרייסט, מה אתה שׂם שם? פרנקרול?

-          פרנק מי? פרנקיאל?

-          תקשיב לי ואל תתחיל עם היציאות הציניות שלך כל פעם שמנסים לדבר על הבעיות האמיתיות שלך. תהיה קצת אופן מיינדד אונס אין יור לייף. אתה שומע?

-          נו

-          אתה צריך לבחור פונט ידידותי למשתמש. משהו כמו.. אריאל.. או דויד.

-          שניהם באמת פונטים ומלכים אהובים בישראל, אבל לפעמים קצת דורסניים, לא?

-          והרקע שלך – ג'יזס!  מה זה הכחול הזה?  תחליף את זה לצבע נורמלי, כמו אולטרמרין למשל. אולטרמרין היה לי פעם בבלוג וזה צבע משגע.

-          אולטרה מה?

-          אוףףף!! והרשימות שלך בצד בכלל! ירוק. תגיד לי מה זה צריך להביע הירוק הזה?

-          געגועים לילד הירוק שהייתי? מחווה לעברי באיכות הסביבה?

-          זהו, גם על זה רציתי לדבר איתך. כשאתה מנסה להיות מצחיק  בכח, כן? זה עושה רושם רע.    אם אתה כבד אז בי יורסלף ותהיה כבד אול דה ווי.  מה שמזכיר לי שהבלוג שלך מה–זה כבד! שעה לוקח לו לעלות!  נראה לי שזה הרקע שלך.   וגם התוכן שלך, אם אנחנו כבר מדברים פתוח, הוא מה זה כבד.  בכלל, אתה לא צריך להעלב כשאני אומרת שהבלוג שלך משעמם אותי.  חצי מהבלוגים משעממים אותי.  אפילו הבלוג שלי משעמם אותי. ואתה כותב על נושאים שבאמת.. קצת קשה לי להתחבר.. כל מיני ספרים שבחיים לא קראתי ואני גם לרגע לא חושבת שמתחשק לי לקרוא.. כאילו, על מי אתה בא לעשות רושם? אבל אין לך מה להעלב, באמת. זה בייגון

-          בייגה?

-          בייגון! אוףף!!  זהו, שאתה באיזשהו מקום כל כך מנותק. את מי זה מעניין מה היה בקיבוץ לפני עשרים שנה?! זה בייגון!

-          עוד פעם בייגה?

-          טוב, שמע לא חייבים לדבר על זה אם זה קשה לך

-          למה, דווקא מעניין אותי הנושא. בעצם, למה את פה מדברת איתי אם הבלוג שלי כל כך משעמם?

-          אה, זה בגלל האימיילים שלך. האימיילים שלך זה משהו.