החיים הם במקום אחר

[פוסט ביניים קצר.]

אני כבר לא מיטלוש. עדיין עם היפנית. ולא רק היפנית.

לא יודע איך בדיוק זה קרה, אבל מאז יום העצמאות (יוצא שאני מעגן דברים בימים לאומיים, יום רבין, יום העצמאות. אבל זה לא אני, זה החיים האחרים) נעשיתי יצור פוליגמי.

נוסף לכל העמותות, נכנסו נשים לחיי (שנים שאני מייחל למשפט הזה).

האם מיטלוש גרמה לשינוי? מוקדם לדעת.

כזכור, יש לי 478 פוסטים בשלב זה או אחר של כתיבה, שעדיין לא העליתי. אני אעלה אותם ממש בקרוב (אם לא בחודש הבא, אז בשנה הבאה).

בכל אופן, זה לא שנעשיתי אדם אחר, רק קורים לי דברים אחרים, שקרו לפני זה לאנשים אחרים, בחיים אחרים.

אחזור עם פוסטים יותר קוהרנטיים בעתיד יותר קוהרנטי.

ואם אני נשמע מבולבל מהרגיל, זה לא בגלל ריטריט, ולא בגלל הנשים, זה בגלל ששלכת (בלוג טרובדורי) כתבה לי את הפוסט ביניים הזה, במסגרת פרויקט האירוח.

ושלכת מוסיפה, על מה שהיא כתבה בין כה: גם את ההערה על הבלבול של איתי (ושלי) אני כתבתי, אבל זה בגלל שגם אני מבולבלת, לא בגלל איתי ונשותיו, אלא בגלל חוסר שינה.

בכל אופן, עצבן אותי לראות ככה במשך שנים את הפוסט הארוך הזה של המיטלוש הזאת (שאני לא מבינה מי היא בכלל), אז אמרתי לאיתי שיעשה פוסט ביניים. אבל הוא אמר שהוא מותש.

הוא אמר גם: אנחנו בגן מאיר, רואים צפרדעים, [אין לכם מושג עד כמה הצפרדעים פה סמליות] ותדעי לך שהאנשים שחוזרים מהזיקוקים כולם אנשים טובים. אבל הם הולכים בכיוון ההפוך. או אולי זה אנחנו שהולכים בכיוון ההפוך?

[

ואמרתי (אני, איתי) גם:

זה כמו חלום טוב, כולם מחייכים אלינו. כולם ניצבים בחלום שלי ושל ע'.

ושלכת אמרה:

כן, זה כמו סיוט.

ואני אמרתי:

כן, ואפילו ראינו באמצע אלנבי אוטובוס שהיה כתוב עליו "נסיעה מיוחדת לזיקוקים".

]

אמרתי (שלכת): בסדר, אתה יודע מה, אני אכתוב לך.

אבל לא בא לי לכתוב יפה או מעניין, אלא רק לקטוע את הפוסט הארוך ההוא, שיהיה כאן משהו חדש, וחוץ מזה, חשבתי, ואולי זה העיקר, שלכל הקוראים שסבלו כאן במשך שנים מתלונות על חוסר אהבה (עם איים קצרים של נחת) מגיע לדעת שאיתי מאוהב ושכל מילה כאן היא אמת.

[ואני (איתי) מעיר כאן: מה זאת אומרת אמת? במערב אנחנו מחפשים את האמת. במזרח חכמים יותר, מחפשים את האושר]

מתישהו הוא יספר. יש לו הרי את הקצב שלו.

אין לינק, כי אין לי בלוג. זה בכל מקרה לא עומד בשום חוק של הפוסטים האלה של אירוח, לכן מותר לכתוב כאן גם מבלוג טרובדורי (אם צריך הפניות לבלוג שהציע את זה, איתי יעשה, כי לי אין מושג).

שלום ותודה עמוקה לכולם,

שלכם, שלכת, איתי, מיטלוש, היפנית, שתי נשים, צפרדע אחת, ועוד כמה דמויות (אבל לא נתקטנן עכשיו על מספר הדמויות שאדם אחד יכול להכיל).