| 9/2003
הבלוגוספירה והמציאותוספירה – מפגשים מהסוג האישי
רק לאחרונה התנפצה תמימותי הבתולית ונודע לי שישראבלוג הוא בעצם בורדל. לא שלא היה מי שטרח להתריע, מי שהשויץ, ומי שלכולם הודיע – אבל אוזני כבדות היו מכדי לשמוע ועיני קצרות מכדי לראות. בשבועות האחרונים, אם כן, הרמתי את רגלי וטבלתי את קצה כף הרגל בביצה שעומדת מאחורי ים השמועות והליחשושים בישראבלוג.
כמובן שכל רושם שארשום יהיה מצונזר עד כדי סירוס, מפאת אין מרכלין בשעת הסעודה.
ובכלל, אני פה בשביל התובנות! למענן אני מקריב את בתולי ויוצא ממגדל השן.
קומץ תובנות, אם כן, ומעט רשמים, על המפגש הבלתי אמצעי בין הבלוגוספירה והמציאותוספירה:
_@_@_@
בדרכי לארוע למען פויר ורעבי אפריקה, נהג מונית נחמד במיוחד הציע לי לוותר על המונה. "כמה אתה משלם בדרך כלל?" לא יודע, בדרך כלל אני לא נוסע למסיבות למען הרעבים באפריקה. "שש עשרה, שבע עשרה שקל?" נשמע הוגן. שילמתי 17 שמח וטוב לב.
בדרך חזרה המונה הופעל ללא מחאות. התוצאה: תריסר שקלים ושבעים אגורות. חסכון של 25.294 אחוזים. מרוב פליאה ושמחה ויתרתי על שלושים אגורות עודף (חוצמזה, אפילו אם אתה זועם, נראה אותך מוציא שלושים אגורות עודף מנהג מונית).
כמה ילדים רעבים באפריקה אפשר להאכיל בארבע שקלים ושלושים אגורות?
_@_@_@
אם מישהי הסתכלה עליך כעל סוטה נוראי בזמן שניסית להסביר לה מה זה בלוג, אל תתפלא אם חודש לאחר מכן היא מנהלת בהתלהבות בלוג. במיוחד (אל תתפלא) אם באותו זמן שגערה בך היתה שקועה כל כולה בניהול פורום ביזארי למדי, "מכורה לזה" לפי הגדרתה. ואל תתפלא אם היא באה למסיבה וכל מה שמענין אותה זה לזהות את אנשי "רשימות" (היא נתקלת בקשיים גדולים במשימה זו מכיוון שרק הגברים מענינים אותה, ואלה "כולם קרחים" לדבריה, והתמונה שלהם ב"רשימות" כל כך קטנה).
_@_@_@
הפכפכות (אכזרית מעט) היא, גם בימינו, המאפיין הממצה ביותר של נשים מסוימות.
_@_@_@_@_@_@
על הארוע הבא, מרובה הבלוגרים, יש לי הרבה לכתוב אבל עוד יותר הרבה לשתוק.
אסתפק אם כן ברושם הויזואלי החזק של הערב:
לאריקון יש עיניים עצובות.
אמנם, כמה אנשים שמכירים אותו טוב ממני מחו מייד, וטענו שהעיניים שלו מלגלגות. אבל אני עומד מאחורי הרושם הפרטי הזה, שהושפע ודאי מאופי הפגישה, שהושפעה בתורה מסרטי גנגסטרים (מישהי מצווה על ג'רום לצאת החוצה מהבאר, שכן ממתין לו בחוץ אחד מן הבכירים. היא מסרבת לאמר לו מי. ג'רום יורד במדרגות, וצועד לאורך הבאר החוצה, כשהוא מנסה להסוות את פחדיו בארשת קשוחה. מאחורי הדלת ממתינים לו שלושה. האם יספוג סנוקרת בסנטרו, או שיוזמן לקדילק השחורה רק על מנת להירצח באין רואים? הוא לוחץ את ידו של הבריון מבין השלושה. "אריקון?" הוא שואל בהיסוס מפני שהבריון נראה יותר כמו שומר הראש. הבריון מפנה אותו לזה שלידו, הבחור המלנכולי (מאוחר יותר יתברר שהביריון הוא לופוסו המשובח, אחד, שתיים או שלוש או שלושתם יחד, ולפי דבריו בבלוג אכן היה שומר ראש בעברו)).
_@_@_@
אנשים טוענים עלי שבבלוג אני מצטייר יותר בטוח מאשר "במציאות", בה אני חסר ביטחון.
הריני להודיע קבל עם ובלוג: אם חדרה אפילו טיפה של בטחון עצמי לבלוג זה – אל תתנו לה לטיפה להוליך אותכם שולל. אין לי בטחון עצמי אפילו במיל, וודאי שלא בסדיר.
_@_@_@_@_@_@_@_@_@
ועכשיו – לתובנות:
בכל מפגש מקרי יש משהו פטאלי.
כל מפגש עם בלוגרים אחרים הוא מכת מוות קטנה לבלוג האנונימי-וידויי. המחשבה על עיניים מוכרות שקוראות את הבלוג – משתקת.
אבל זוהי הדיאלקטיקה בבסיס כתיבת הבלוג: מצד אחד אתה רוצה ליצור קשר עם העולם (זו רוצה חברים וזה רוצה זוגיות); ומצד שני – ככל שההצלחה ממשית, וכבר חורגת אל "העולם האמיתי" – כך הקושי להמשיך לכתוב גדל.
ובעצם, האם אין זה דבר שקורה, בעוצמות נמוכות יותר, גם בכתיבה ספרותית? האם לא היה זה המפגש הזה עם "הקוראים" ששיתק את סאלינג'ר והכניס אותו (הסופר הגדול והמצליח ביותר באותו זמן) לגלות מרצון בחווה מבודדת, מבלי לפרסם אפילו משפט אחד, ככל הנראה עד סוף ימיו? (הוא עוד לא נפטר, אבל כבר מבוגר מאד. השאלה שאני ואחרים שואלים תמיד את עצמנו: האם הוא המשיך לכתוב שם בחווה? האם יום אחד זה יפורסם?).
אם עלי להצדיק את מה שכבר קרה ואין ממנו דרך חזרה, אוכל להאחז בתרוץ הבא: בהתנגשות שנוצרת בכל מפגש "מציאותי" עם מי שהיה עד אותו רגע רק בלוגר, אוסף של דימויים כאלה או אחרים שנוצרו ממילותיו – בהתנגשות זאת יש יסוד של הזרה, שהיא (אני מאמין) בבסיס היצירה האמנותית. אמנם ההזרה עליה דיברו הפורמליסטים חתרה תחת השיגרה (טקסט טוב המתאר שיגרה של יום יום, יכול לפתע להאיר את המעשה הבנאלי באור אלהי. שיגרה של שפה יכולה גם היא להיבעט ולהתרענן ע"י משפטים כמו: "בא בולדוזר בעט בבית"); אבל גם לנו קוראי הבלוגים שיגרה משלנו, שיגרת המילים והדימויים הנוצרים מהם. אז בואו נבעט בה. רק למען האמנות כמובן.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
