סיפור האהבה הקיצי- אין כמו הים!/ רותם 51012

היה זה הקיץ הראשון שלי כאן בישראל.

החום והלחות הכבדה התפשטו בכל אזור המרכז ואני הייתי כל כך שמחה שסוף סוף הגיע הקיץ.

עד לפני חודשיים גרנו ברוסיה, אני, אמא ואחותי הקטנה.

ואבא... אבא ז"ל נפטר ממחלה שפרצה ברוסיה לפני כמה שנים, שם המחלה לא זכור לי אך אני יודעת שהוא סבל ממנה המון וכבר המוות היה עדיף מהסבל.

אמא ואני הגענו להחלטה משותפת שאנו צריכות לעבור לארץ ישראל מכיוון שהיא קיבלה שם עבודה טובה והיא תוכל להרוויח כסף ולפרנס טוב את המשפחה המצומצמת שלנו.

הגענו בחורף, החורף היה סוער אך בהשוואה לרוסיה זה כמו קיץ מפני ששם הקור הוא עז ואפילו לצאת מהבית זה היה משהו שבקושי היה אפשרי לבצע ללא 7 שכבות של בגדים וכאן, 3 שכבות ואנו מסודרים.

והנה הגיע הקיץ..

הקיץ הראשון שלי כאן, בישראל..

ההרגשה שלי היא התרגשות עזה מכל הבחינות..

מבחינה אחת סופסוף אני אדע באמת מה הוא חום אמיתי ולא חום שמלווה בקור כמו שהיה אצלנו ברוסיה.

סופסוף אני אוכל את הפירות הקיציים וארגיש את האווירה הקיצית,

והחשוב ביותר אוכל ללכת אל הים לאחר שנים שלא ביליתי בו מכיוון שביתי ברוסיה היה מרוחק מהים והיו נדרשות שעות רבות של טיסה עד אליו.

והנה ביום בהיר אחד באמצע חודש אוגוסט השמש זרחה והחום הכבד הורגש והחלטתי היום אני אלך לים.

אני לא אכחיש ואספר לכם מה היא הסיבה של ההתרגשות הזאת מהים..

עוד לא היה לי חבר לעולם ורציתי להכיר חבר דווקא כשאני אבוא לכאן, למדינת ישראל כדי שהוא יהיה יהודי כמוני וכדי שנהיה בקשר טוב.. סיפרו לי שבים מסתובבים חתיכים והיום אני הולכת למצוא את החתיך שלי.

לבשתי את הבגד ים האהוב עלי, הכתום עם הפרחים הורודים לקחתי מונית וירדתי אל הים, היו שם המון אנשים והים.. הוא היה מדהים! כחול כשמים ובו השתקפות של השמש הצהובה והעננים.

כולי הזעתי, 40 מעלות בחוץ אז החלטתי לעשות טבילה קטנה.

נכנסתי למים, המים היו קרירים אבל הקור לא מנע ממני להיכנס.

נכנסתי, הרגשתי כה חופשייה, הבטתי למעלה אל העננים.. הרגשתי שאני בעולם אחר..

ולפתע! באמת הייתי בעולם אחר.

ניגש אלי בחור אחד, נחמד, היה בבגד ים מכנס צמוד, שמנמן, בעל שרירים גדולים ושאל אותי "סליחה את יודעת אולי מה השעה?" ואני עניתי לו "כן בטח השעה 12:47" הוא ענה "הוו תודה לך, אפשר לדעת אולי מה שמך" וכך סיפרתי לו ששמי הוא גלינה אבל בישראל גלי ושלא מזמן עליתי מרוסיה לישראל.

הוא סיפר לי ששמו גבריאל אך הכינוי הוא גבי.. וכך משאלה אחת קטנה של מה השעה דיברנו ודיברנו.. ובסופו של דבר הוא שאל "מה את עושה יום בערב" עניתי לו "אני פנויה" אז הוא אמר לי שהוא מזמין אותי לארוחת ערב במסעדה הקרובה לים, הסכמתי!

נפגשנו, סיפרנו אחד לשני שוב על קורות חיינו וגיליתי שהוא בחור ממש מקסים.

הבטן של לא הפסיקה להשמיע קולות, ממש לא הבנתי מה קורה איתי.. לעולם לא הרגשתי הרגשה כה מוזרה בבטן.

הוא הזמין אוכל שנהוג לאכול בישראל, צ'יפס חומוס ופיתה כדי לנגב כמובן ואני אכלתי איתו ביחד. J

לאחר שסיימנו לאכול יצאנו מהמסעדה והמשכנו לדבר.. דיברנו.. ופתאום היה שקט לכמה שניות ראיתי ששפתיו מתקרבות לשפתי, זה היה מוזר, לא התנגדתי, המגע הזה של השפתיים היה מוזר ופתאום הבנתי שאנחנו מתנשקים וזה היה נהדר, זו הייתה נשיקה עמוקה, מהלב.. וכשהיא פסקה הבנתי שמהיום והלאה הוא חבר שלי ושאני מאוהבת.

כל אותו הקיץ היינו ביחד, הוא ישן אצלי ואני אצלו, נפגשנו יצנו לטייל והכול ביחד.

היינו ממש זוג מאוהב!

ואז הגיעה הבשורה המרה.

אמא פוטרה מהעבודה וקיבלה שוב עבודה אבל הפעם נצטרך לחזור לרוסיה, לא הייתה לי ברירה, כמה שאני אוהבת את גבי אמא חשובה יותר ואני צריכה לעזור לה עם אחותי הקטנה שבקרוב חוגגת יום הולדת 4.

קבענו את תאריך העזיבה שלנו ב- 22.11 בדיוק יומיים לפני יום הולדת 24 שלי.

התקשרתי לגבי וביקשתי ממנו שיבוא אל החוף שבו הכרנו כי אני צריכה לבשר לו את הבשורה.

ושוב נפגשנו,

אך הפעם לא נכנסנו למים כי היה קריר, הקיץ כבר עבר חלף לו..

שכבנו בחול וסיפרתי לו על כך שאני חייבת לעזוב את הארץ,

היינו עצובים L מאוד.

התגלגלנו אחד על השני בחולות והתנשקנו..

לפתע מצאתי את עצמי ישנה עליו, ראשי היה על בטנו וכך ישנתי לי מספר שעות.. קמתי לפתע כבר היה מאוחר והיה קר..

חזרנו שנינו, הוא ליווה אותי לביתי תוך כדי בכי ואני.. מה יכולתי לעשות בכיתי גם. L

וזהו.

הגיע יום הפרידה מהארץ..

עזבנו.

וכך היום שנה לאחר העזיבה אני מוצאת את עצמי נזכרת בו ומשחזרת את כל מה שקרה, כי איתו זה היה אמיתי וזאת הייתה האהבה הראשונה שלי ואני לא אשכח אותה כל החיים שלי!

זה היה הקיץ הראשון והאחרון שלי בישראל, זה היה הקיץ האהוב עלי ביותר מכל החיים שלי.

זה היה סיפור האהבה הקיצי שלי, הלוואי ואני אפגוש אותו שוב.

מלאה בגעגועים.

גלינה-גלי.