העיניים כבדות

והדמעות כבר עומדות על הסף

מסיבה לא ברורה.

צריך להתמודד

אז נשברים?

שוב הפחד מדברים חדשים?

אני לבד

הולכת חוזרת

מדברת

ומקשיבים רק לי.

רגעים שנראים לי רחוקים מתמיד

נעשים קרובים.

אבל הרצון להרחיק אותם ממני גובר

ברגע שמתברר שרק אני בסיפור.

והכל זה פחד.

ביישנות

חוסר בטחון עצמי

ואני.

הרכבתי לעצמי בועת פחד

עד שמישהו לא יפוצץ אותה

אני אמשיך לנוע בתוכה.