העיניים נעצמות ונפקחות
ללא שליטה
והתמונות רצות לי בראש
וניצבות בדיוק מולי.
היא מנשקת בלחי
לידה
הוא מחבק.
זו רק תמונה
עם המון משמעות.
אתמול בלילה הבנתי
שצרות עין היא דבר שנמצא
גם אצל האנשים שאתה אוהב ביותר
פעם הוא יחבק
פעם הוא ינשק
ופעם..
פעם הוא ידבר עליך בלי שתדע.
בלי שתרגיש.
עם כל התמימות שבו...
הוא לא ידע שאתה יודע
שזה הוא שאהב פעם
שעכשיו מניח הכל על המאזניים
ובודק מה שוקל יותר
מה שעשית או מה שהוא.
אבל כשאתה יודע מי
ומה הוא אומר
זה כואב יותר
והלב מתחיל לדבר:
בחוזקה מנסה הוא
לשקוע אל הבפנים
לגרום לך לא לזוז.
ואתה מנסה למנוע ממנו
את הכאב.
פעימה אחר פעימה
כואב לו.
ואז מה שנותר
הוא למחות את הדמעות.
גם ללב מותר לבכות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
