מרגישה מוזר.
מרגישה כמו ילדה בת 11 שגומרת ו' עכשיו.
הפרידות!
ולא.
אני עולה ל-ט' אבל תמיד.. גם לאנשים שלא הכי חיבבתי בעולם וגם לידידים קרובים וגם רחוקים אני תמיד אתגעגע.
חן.
סטס.
אדווה.
קרן [מורה]
סמדר[מורה]
והלוואי שהרשימה לא תתמלא, אני לא רוצה לגלות עוד.
אז נכון שאת המורים אני לא אוהבת.
את נקשרתי אליהם, ראיתי אותם יומיום,דיברנו, צחקנו, למדנו..
אבל זה מה שעשיתי כל יום. איתם!
והם. הידידים והידידות.
אותו הדבר רק יותר קרוב.
הצקתי להם, דיברנו, צחקנו. ועוד ועוד ועוד.
ופתאום אני לא אראה אותם יותר [אולי] לפחות לא בתדירות כמו שהיה עד עכשיו.
סטס: אני אתגעגע למרות הכל [וזה מוזר] בכל זאת היית ידיד שלי.. ועזרת לי בשיעורים של כוכי השעירה.
חן: היה כיף איתך, הכרנו שנה שעברה שהגענו לבצפר וגילינו שמתחילים אחרי שעתיים אז סתם דיברנו והתקרבנו.. והיית ידיד טוב שלי. ואני לא אשכח אותך אפעם!
אדווה: חברות טובות לא היינו אבל נקשרתי אליך במועצה לפעמים, היינו מדברות, צוחקות כמו עם כולם.. ופרידה מאוד אדם תגרום לי להמשיך להתגעגע.
כולכם חשובים לי. כולכם! ובמיוחד את ואתה!
ויום יבוא ותבינו את זה. אולי רק ב-יב' אבל זה גם יגיע.
אז כן.
זהו.
אמרתי את מה שרציתי.
רותם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
