ושוב הבדידות הסמויה מתחילה להתגלות מההתחלה,

להצמיח קרני אור חדשות,

אך אני אעלים אותן בקלות.

היא חוזרת אלי בדרך לא ישרה,

אולי זו לא בדידות אלא סתם הרגשה,

משהו לא מוגדר,

משהו מוזר.

אולי,

אולי זאת לא הבדידות,

אולי זאת אני שמאבדת את האופטימיות,

אולי זו השפיות,

או סתם טיפשות בלחפש אנשים שלא בסדר

כשאני נמצאת פה לבד בחדר..?!

אולי,

מי יודע?

אני מתחילה להשתגע!

Good night and sweet dreams

R

כן, [פוסטים מתחילים ב-כן]

עוד פוסט.

הפוסט הקודם פורסם לא מזמן.

חשבתי לי על החופש,

והגעתי למסקנה מוזרה.

יהיו כאלה [יעל האמ] שיגידו שאני סתם הוזה,

יהיו כאלה שבכלל לא יבינו על מה מדובר.

כן! [שוב כן]

אני מרגישה שככל שאני לבד..

אני מתבגרת נפשית.

[לא שאני צריכה להשאר תמיד לבד]

כשיש תקופות מסוימות בחיים שלי כמו החופש הגדול,

אני יושבת לי לבד וחושבת על כל מה שעבר עלי בשנה הקודמת,

עליות,

ירידות,

קשיים,

התחזקויות,

מראה,

התנהגות

ועוד מה לא..

ואני מגיעה למסקנה שזהו עבר,

הנה- יש לי אפשרות לפתוח דף חדש עם כולם :)

לא שהיה לי רע,

פשוט דף חדש ובוגר,

מתבגר.

רמה גבוהה יותר,

עזרה,

השכלה..

ובכלל.

שונה!

לא ניסיתי לשנות את עצמי או משהו כזה..

זה גיל ההתבגרות שמתחיל להשפיע עלי.

לך ממני חצוף,

יאא הוא נתן לי כאפהה..

נאבק בשקט,

בינתיים יומנעים לכולכם :)

R

[למי שלא הבין, ניסיתי להאשים מישהו.. אז האשמתי את גיל :)]

כן,

מחקתי כמה פוסטים.

שיניתי כינוי.

נמאס!

בלי עצבים,

בלי יותר מדי בלאגן.

למה לטחון משהו

אם אפשר לבחור אחר?

קפצו

R

שלום,

מחר יום גדול!

אתם לא מאמינים כמה חיכיתי ליום הזה!

זה כמו חלום שהתגשם, אולי זה חלום אבל לא כמו מה אני ארצה להיות בעתיד.. אבל זה חלומי לחזור לשם.

כפי שאתם לא יודעים [חעחע] גרתי בכפר סבא 7 שנים. עד כיתה ד', ומאז עברתי לגור באילת.[וכן, אחת הסיבות-אינטיפדה.]

שמרתי על קשר הדוק עם כמה וכמה חברות שלי משם,

התחיל החופש,

משעמם וזה..

שאלתי את החברה שלי משם [אור] אם היא רוצה לבוא לישון אצלי.. והיא לא יכלה,

ואז עלה רעיון מבריק שאני אבוא לישון אצלה!

ישר עניתי בחיוב.

אתם יודעים, לפעמים, אני חולמת בלילה שאני הולכת בבצפר וברחובות ליד איפה שהייתי גרה.

אני ממש מתגעגעת למקום עצמו, למרות שדי טוב לי פה.

בתור אילתית גאה ולא פאקצה אני חיה בארץ ישראל אך עדיין כל השמועות האלה על התרעות לפיגועים ופיגועים עצמם די מחרישים את האוזניים שלי ושלנו,

אנחנו לא חיים בתוך זה כמוכם, אנחנו טפו טפו בשקט שלנו.

כשאנחנו באים למרכז הארץ אנחנו מפוחדים,

מפחדים לנסוע באוטובוסים,

להיות בקניונים,

ובכלל להסתובב.

אני באה מחר לאורושקה, קצת מפוחדת [נ"ל]

אך נרגשת!

לראות כמה אנשים שחשובים לי, אור ומור!

ואת העיר שוב, אחרי שנתיים כמעט.

[כפרסבא אולי בשבלכם זה לא מציאה, בשבילי זה כן!]

וגם בנוסף לכל,

רומנג- ידידי

טס איתי יחדיו לשם,

לא נשן ביחד [חחח] אך גם שם נהיה ביחד,

[ובטח כל האנשים מפה יגידו "מה הם נסעו ביחד, כל הזמן הם ביחד" ויבוא איזה גאון אחד

ויגיד "אני בטוח שהם חברים"- כרגיל]

אבל לאלאלא שום אוהבים ושום חברים

תקנאו, אנחנו נהנה.

אורושקה,

מחר!!!

אוהבת את כולכם וגם את הקנאים שקוראים את הפוסט ומזילים ריר,

R שם לחיים

ישבתי וחזתי מה לעשות משעמום, וכתבתי שיר.

הוא עלי. ובטח גם עליך,

שינוי/ רותם המלכה

שינוי הוא מילה יפה ואולי נאה,

מילה קלה לביטוי מילה נפלאה,

מילה חשובה,

מילה קסומה.

שינוי אולי קל להגיד אך קשה לבצע,

צריך תמיכה,

אהבה,

מדי פעם שקט נפשי כדי לחשוב איך להמשיך הלאה.

השינוי שלי לא יצליח בלעדי העזרה שלך,

בלעדי מילות התודה שלך,

בלעדי החיוך שלך.

שינוי אמיתי הוא שינוי,

גם שלך וגם שלי,

אתה תמיד איתי,

ואני תמיד איתך,

וביחד נצליח לפרוץ גבולות, ולהשתנות!

צ'או