לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"כפר בערבה" - סיפור בהמשכים

סיפור שאני כותב


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2008

"כפר בערבה" - פרק שלישי


"כפר בערבה" – פרק שלישי

 

השעה 21:30, ה24.9, חוף הים של העיר לברין, צפונית לכפר ורנון

 

אותו היום שבו נחתו ויקטוריה ופרדי, היה יום יפה, יותר נכון לומר לילה, הירח עמד באמצע השמיים ומכל צדדיו ריצדו להם מליוני כוכבים קטנים וגדולים, פרדי וויקטוריה ישבו מחובקים לאור הירח ושניהם מביטים לעבר הים המשחיר עם רדת הלילה, כל כמה שניות הם מסתכלים אחד בעיניים של השני ומתנשקים, עד שלפתע, באחת הנשיקות הטלפון הנייד של וקטוריה צלצל, ויקטוריה מושיטה את ידה לכיס מעילה:

"נו, תני להם, שיחכו, אנחנו גם ככה עובדים על זה מחר" אמר לה פרדי במטרה למנוע ממנה לענות ולהמשיך במעשיהם

"אבל אולי זה חשוב?"

"זה לא, מה כבר יכול לקרות? אמילי משתוקקת לראות אותנו?"

"לא יודעת, אולי זאת אמא שלך שרק רוצה לשמוע שנחתנו?"

"לא, זאת לא היא, וגם כן, תעזבי אותה עכשיו"

"לא, אני חייבת לענות," החליטה ויקטוריה, הוציאה את המכשיר מכיסה והביטה בצג

 

"מספר לא מזוהה" מתקשר אלייך

 

"מוזר" חשבה לעצמה ויקטוריה

"הלו," אמרה ויקטוריה כשענתה לטלפון בעוד שפרדי הבין שנגמרו התענוגות להיום, "מי זה?"

"שלום לך גברת מנדל, מדבר ארולד, אני פקיד הקבלה של מלון ורנון פלאז'ה שבכפר ורנון, אני מתקשר להודיע לך שהתפוסה מלאה, איחרתם את מועד הכניסה לחדר, ולצערנו תצטרכו לשהות מחוץ למלוננו"

ויקטוריה אטמה את חריץ הדיבור של המכשיר ואמרה "שיט, שכחתי מזה!"

"הא, כן, זה בסדר, אני מתנצלת, הייתה לנו תקלה קטנה, אנחנו נמצא מקום לשהות בו, תודה רבה על העדכון"

פרדי נראה מודאג כששמע את ויקטוריה עצבנית,

"מה קרה?"

"כלום, רק נשארנו בלי מקום לישון בו הלילה"

"מה?, הרי השעה רק.."

"21:30," קטעה אותו ויקטוריה "חצי שעה לאחר מועד הכניסה לחדרים, מה שאומר שאנחנו נשארים בחוץ הלילה"

לאחר שהבין זאת פרדי התחיל להציע הצעה "אולי תשאלי את אמ.."

אבל ויקטוריה כבר חשבה על זה "אמילי? היי, זאת ויקטוריה, אני ופרד באים אליכם הלילה אם זה בסדר, כן?! מעולה! אנחנו באים!"

 


 

מוקד החירום של כפר ורנון, 22:00

 

קייט כבר החלה לסדר את שולחנה כשהגיעה מיילי שבאה להחליפה

"או, תודה לאל שהגעת, יש לי אוטובוס אחרון בעוד 5 דקות!"

"בכיף, תמיד פה" ענתה לה מיילי וקייט יצאה משם בדרך לתחנת האוטובוס

35 דקות, זהו הזמן שבו האוטובוס נוסע בין מוקד החירום לבין התחנה שקרובה לביתה של קייט, במשך 35 הדקות האלה, נזכרה שוב בג'ורג', הבחור שהתמונה שלו נמצאת אצלה בארנק עוד מכיתה ז'

אותם תווי פנים מעודנים, העיניים הכחולות והשיער הקצר שבלוריתו עומדת בעזרת ג'ל שיער

ילד חמוד, מקסים, מדהים, כל דבר שרק רצתה היה בו, היא הביטה בתמונה בזמן שהוציאה כסף לאוטובוס כשלפתע נזכרה שוב בנשף הסיום של המחזור שלהם, מחזור 90, היא כל כך כעסה שאמילי מנדל רקדה איתו, היא פשוט ישבה שם וחיכתה שיזמין אותה, אבל לא, הוא המשיך לרקוד עם אמילי, והיא? נשארה לבד, לבושה ומאופרת כהלכה, אך ללא בן זוג לנשף.

השעה הייתה כבר 22:39 כשירדה מהאוטובוס, הקור העז שבחוץ, הוא זה שהוציא אותה מהמחשבה על ג'ורג', היא סגרה יותר טוב את הג'קט שלה והחלה ללכת לכיוון ביתה.

חלפו להם שתי דקות ושוב היא שמעה את עצמה מקטרת לעצמה:

"ידעתי שהייתה צריכה לקחת איתי מעיל כשיצאתי מהבית"

כשלפתע קולות מנוע הרעידו את הסמטה השקטה ואורות המכונית האירו אותה

נכתב על ידי , 17/1/2008 00:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בן: 32

ICQ: 341795875 




104
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכפר בערבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כפר בערבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)