הייתי שמחה להיות פחות עמוקה, אבל החיים חרשו אותי לעומק.
הייתי שמחה להיות פחות עצובה, אבל העצב היה אמא אדמה.
הייתי רוצה ליפול אפיים ולצרוח לשמיים, אבל החיים לימדו אותי לכוף ראשי ברוח ולהצמד אל הקרקע בהשלמה.
הייתי רוצה להיות תפילה שנענתה, אבל....
חזרנו ממסעדה, אני וארבעת ילדי. הכל התנהל על מי מנוחות,יותר נכון כמעט הכל, אבל מי שם לב לקטנות. חוץ מריב קטן בשולחן, ריב קטן באוטו וריב קטן כשחזרנו הביתה, הכל היה טוב. יש מקום לאופטימיות. היה גם טעים, גם נעים ולא מאוד יקר. כבר מזמן החלטתי שצריך לחיות את הרגע למרות הפחד ממה יהיה בהמשך, אולי היום התחלתי ליישם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
