~הרוח מרחם עלי ולא אומר מילה~
|
 כינוי:
KissFromARose בת: 38 תמונהפרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
ואם הוא הכאב אז הוא גם הנחמה
וכבר שכחתי כמה רע זה מרגיש לבכות בחלק נכבד מהיום,
להיות כל כך לבד.
להרגיש כל כך רחוק, בודד.
וכבר שכחתי את התקופות שהם הכאיבו, הכאיבו עם זה שהייתי שקופה בשבילם.
וכבר מעדיפה להיות שקופה.
ולא מאחלת לאף אחד להרגיש מה זה כשאומרים לו את מה שהיא אמרה לי.
סוחבת על הכתפיים את הבורות שלהם, את צרות העין,
את חוסר הקבלה שלהם אותי, חוסר הקבלה של החיים שבחרו בי, חוסר ההבנה שלא אני בחרתי בדרך הזו.
כואב לי שלעולם לא אהיה מה שהם מקווים.
כואב לי שלעולם לא אהיה מספיק טובה.
כואב לי שאין לי אף אחד במשפחה שמסוגל "לסבול" את מה שאני ולקבל אותי בדיוק כמו שאני -
בלי כעסים, בלי האשמות ובעיקר בלי לנסות לשנות ולהכאיב בדרך.
ורוצה כבר לברוח איתה אל הבטוח, אל הנקי.
ורוצה כבר שיהיה טוב, בלי להסתיר, בלי להחביא.
גם לא אותי.
ורוצה לחיות את החלום.
אבל זה כזה נורא גם שאני רוצה שהם יהיו חלק מהחיים שלי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
