גלית ממצפה רמון

אני די בהלם ממה שקורה פה...השעה 3:00 לפנות בוקר ואני בשדה התעופה, עד לפני יומיים הייתי חזק בעניין של להיפרד מאבי...לכן גם לא כתבתי בבלוג, הייתי עסוקה בלשכנע את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון, איתו לא ממש דיברתי, יותר נכון קבעתי עובדה: "איטס אובר", ולא נתתי לו ממש להגיב, רוב הזמן בכיתי ומסכנים הקבוצה של המורים מהצפון, הגיעו אלי למזנון וכולי עם עניים מנופחות בכי בלי חשק להגיש להם אפילו טעמי, נבחתי שם על איזה אחד ולשניה שפכתי קפה על הסווצ'ר של פוקס ואז הבנתי שאני לא רק על הקצה של המכתש אני גם על הקצה מבחינה נפשית ומהר התקשרתי שיבואו להחליף אותי לפני שיתבעו את המזנון על המוכרת המגעילה שהם מעסיקים.

בכל מקרה, לא תאמינו כי אני בקושי מאמינה למה שאני כותבת, תוך כדי שאני יושבת בבית בוכה סופרת את הימים והדקות והשניות שאני לא עם אבי ועולות לי מחשבות קשות שלא ממש בא לי לפרט וכל הזמן ברקע הצלצול עם המנגינה של ג'ורג מייקל...אבי אלא מי? ואני לא עונה, בוכה ולא עונה ושם לי מכתב מתחת לדלת - לא פותחת, זוכרת את מה שיוסי סיאס אמר לי, די צריך להתקדם וכל זה ובאמת האמנתי לזה.

 פתאום אתמול אחותי מגיעה, מתחילה לארוז לי תיק, אומרת שהיא לוקחת אותי לטיול! איזה טיול ?אמרתי לה, למה יש לי כסף עכשיו לצאת לטיול? ואני סגורה במשמרות במזנון לפחות לעוד חצי שנה....והיא ממשיכה לארוז

נו?קלטתם מה קרה פה? למה שתקלטו בעצם? אז הנה אני פה בשדה תעופה על שם בן גוריון שהוא שכן שלנו משדה בוקר ואבי (כן, כן אבי מה אתם בשוק???) עסוק בלקנות פקטים של סיגריות לכל החברים שלו וויסקי ובושם לאשתו שלא תחשוד ואני פה עם הלפטופ שלו בחוץ כותבת לכם את הסיפור המוטרף הזה שלי!

אז רק שתבינו: אחותי היחידה שיודעת מכל הסיפור שלי ושל אבי מתברר שאבי ביקש ממנה לארוז לי תיק לשלושה ימים ולשמור את זה בסוד וככה כמו שאני מתעוררת בבוקר אחרי שביקשתי שיחליפו אותי לשלושה ימים במזנון, אחותי שולחת לי אס אם אס "ניפגש במרכזית של באר שבע" ואני... רציתי לאכול אותה, אבל וויתרתי יאללה לא נורא, רואה אותי במצוקה ורוצה להוציא אותי, כפרה עלייה, לפחות שמה לב.

ובמרכזית באר שבע מי מחכה? צודקים! ג'יפ זהוב ואבי שמנמן חמוד בפנים, חיוך של מליון דולאר, בהתחלה ברחתי לא הבנתי מה קורה חיפשתי את אחותי אבל הוא עצר אותי ביד אמר שהוא תכנן את זה וחיכה לי פה בשביל הבטחון מאשתו, אז עצרתי והוא מספר לי שאמר לאשתו שהוא נוסע למשהו כזה, נו, ועידה מהעבודה ושאנחנו נוסעים עכשיו לשדה התעופה ושיש לנו 3 ימים באנטליה מלון 5 כוכבים הכל כולל ומופעים ואני עדיין לא מבינה... עוד כמה שעות אני עם אהובי 3 ימים מלאים בארץ אחרת רחוק מהמצפה ורחוק מהרמון... אני מסמיקה שאני רק חושבת מה הולך לקרות שם על המיטת קינג סייז שהוא הבטיח לי....

אז שמתי בצד את כל המחשבות כי פתאום הבנתי שיש פה אהבה זה ממש גדול כל הסיפור הזה שהוא עושה בשבילי, האמת? מרגש אותי

ואפילו שהחזקתי כבר זמן בלעדייו אני החלטתי עכשיו לעצור את המחשבות לכמה ימים ולהנות למה מתי לאחרונה הייתי בחו"ל? אולי בחולון אבל בחו"ל לא נעים לי לספר מאז המשלחת של פולין שאמא שלי אספה שקל שקל כדי שאני אסע ואשכיל מאז כלום כלום רגע חוץ מפעם אחת שנסענו כל הפרלמט לסיני אבל זה לא ממש נחשב, פעם שניה שלי במטוס תאמינו או לא....

וגם אם לא תאמינו וכל מיני אנשים יתחילו לרכל ולדבר עלי, רבאק מגיע לי להנות ודי אני סוגרת את המחשב רוצה שהראש שלי יהיה שלושה ימים כמו פירה...כן פירה מהרגע רק לגוף שלי אני מקשיבה לפחות לשלושה ימים מגיע לי לא?

כן וכן וכן! ! ! ! ! ! !

צ'או