אני חושבת על זה לפעמים, ונכון שלא כל האנשים שמקיפים אותנו נועדו להיות החברים הכי טובים שלנו,
אבל בכל זאת בכל בנאדם שאנחנו פוגשים במהלך החיים יש אזשהי השפעה עלינו, בין אם היא גדולה ומשמעותית, לבין אם היא מזערית נורא.
ובאמת שכל מה שמחזיק אותי בחיים זה האנשים שמקיפים אותי. האנשים שלא נותנים לי רגע של מנוחה.
אני ידועה לא כבנאדם של בוקר בכלל. שונאת להתעורר מוקדם. ומעדיפה לישון עד מאוחר וכמה שיותר.
ובימים שאני צריכה להגיע לעבודה אפילו לפני השעה 8, אני גוררת את עצמי לעבודה עד הבנאדם הראשון שאני פוגשת..
ואז מיד אני נטענת בכוחות, ואני מרגישה שזה הרגע האמיתי שבו התעוררתי.
וכשאנשים שואלים אותי איך בשעה כזאת מוקדמת את כל כך אנרגטית וחייכנית.. אז הדווקא הסוד הוא לא בי. אלא במי שמסביב.
ותמיד יש את האנשים שאין יותר מידי חיבור איתם אבל עדיין יש את החצי חיוך במסדרון, האיחול של "הבוקר טוב" במעלית או החצי שיחה על משהו שקרה אתמול בחדשות.
כזה הוא מרטין, הסטיוארט הסודני בחדר אוכל עובדים. כל מפגש איתו הוא קסם, והוא פשוט מצבר של כוחות.
הבנאדם תמיד מברך בבוקר טוב, יום טוב, שבת שלום.. מאחל בתאבון. מחייך חיוך כל כך רחב שאי אפשר שלא לשים לטוב לב ולקסם שלו.
טאש הוא פליט מיצרי שעובד בצוות של המסעדה ובעצם עושה הכל, סליחה הוא לא אוהב שקוראים לו פליט, אלא יש לו ויזת עבודה.
הבנאדם הכי חרוץ שפגשתי בעולם הזה, לא יודע לשבת דקה בשקט. ומה שמדהים שהוא גם כזה ג'נטלמן.
לפני יומיים ערכנו ביחד שולחנות במסעדה, והיתי צריכה להסתובב עם סלסלה עם סכום וצלחות ומפיות ולערוך את השולחנות.. והוא היה מפנה את השולחנות ומנקה אותם. ככה עבדנו בעבודת צוות. ואז הוא בא ואומר לי "זה בסדר שאנחנו ככה מחלקים את העבודה? לא כבד לך? תיקחי פחות דברים בסלסלה.. אני לא רוצה שיהיה לך כבד." ואז הבנתי כמה לב יש בבנאדם הזה, מעבר לעזרה הרגילה שהוא תמיד נותן.
ויש את ישי שהוא הבלבוי והבנאדם הכי מדהים שיש. באופן קבוע יוצא שאני עושה לילות והוא עושה פתיחה, ואז יוצא שבין 7 ל-8 בשעה האחרונה שלי במשמרת אנחנו ביחד. עושים שטויות, מצטלמים. אחר כך שנינו יורדים להפסקה ולארוחת בוקר ואז הוא יושב ומעשן ואני יושבת איתו וסתם מדברים על החיים ומה צופן לנו העתיד.ישי אמור לעזוב ממש ממש בקרוב וממש עצוב לי כי חסרים אנשים כאלה בעולם. אבל גם שמחה בשבילו כי הוא מתחיל סוף סוף את הלימודים.
ויש את שיר המלצרית החמודה שכל משמרת שלי במסעדה לא מסוגלת לראות את הצמה המאולתרת שעשיתי (ככה זה שב2 דקות מנסים לאסוף את השיער. ואני שונאת שיער אסוף) ופשוט תופסת אותי, לוקחת אותי לבאק ומסדרת לי את הצמה והשיער.
ויש את סרגיי מהרום סרוויס, ובכללי כל הבנים של הרום סרוויס שכשיש להם הזמנה מהלובי עוברים להם בצד השני של הקומה עם סלסלה כזאת כמו של כיפה אדומה. ופשוט אי אפשר שלא לחייך חיוך ענק כשרואים את זה מהקבלה.
ויש את יפה מהמחסן מדים, שהיא באמת אישה טובה ומקסימה. לאחל לה בוקר טוב בתחילת משמרת ולראות אותך מחייכת זה באמת עושה הרבה.
ויש את לודה מהבטחון שמאוד אוהבת את כל המשפטי מוטיבציה, ותמיד נורא חייכנית ואופטימית.
ואני בטוחה שיש עוד המון אנשים שפספסתי.
כל הבנות בקבלה שאת רובן הגדול אני מאוד מאוד אוהבת.
ואלעד מהבטחון שתמיד כיף לבקר בדירה שלו ושל גל. תמיד מארחים את כולם ומכינים אוכל טעים בלי להתחשבן על כלום.
ועוד ועוד ועוד..
ובימים כאלה שקצת מתחיל להמאס לי מאורחים במלון ומהמנטליות הישראלית,
כיף להזכיר לעצמי שיש כל כך הרבה אנשים שהם לא כאלה. הם מיוחדים. ויש בהם קסם ואנרגיה שהם מעניקים לאחרים או לפחות מחזיקים אותי.
ולשנה החדשה שעוד רגע באופק אני ארצה לאחל לא רק שנהיה מוקפים בחברים טובים,
אלא שנעריך את האנשים שנראים לנו פחות משמעותיים בחיינו, ושנדע לפתוח את העיניים ולזהות בנאדם שאולי צריך את החיוך הקטן שלנו או את ה"בוקר טוב" הזה בבוקר, כדי שנטעין אותו באנרגיות ונעשה לו את היום.
שיהיה שבת שלום, שנה טובה,
וסופ"ש נעים.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: