בובי שלי...
ממש כואב לי לראות אותך ככה.
כשאתה עם החברים, אתה מראה כאילו הכל בסדר, כאילו אתה מאושר
ואז כשאתה לבד אתה נזכר
אתה נזכר ובוכה...
ועם כל החזות הגברית שאתה מנסה לשמור תמיד
עמוק עמוק, אני יודעת שקשה לך.
כי רק איתי אתה נפתח ככה, כמו גם אני.
הייתה לך חצי שנה נהדרת...באמת, ראיתי כמה אתה מאושר ופתאום היה נראה כאילו כל הצרות נעלמו וחזרתם להיות ביחד כולכם
עד אתמול שאבא ואמא שלך הודיעו שאבא שוב עוזב את הבית, כי כפי הנראה, החיים בעיר לא מתאימים לו.
וכשסיפרת לי ראיתי כמה קשה לך
ובכל זאת למרות שזאת אני, ניסית להראות שלא ממש איכפת לך ושסופסוף "אפשר יהיה לנסוע לטיולים בכפר".
אבל אני ידעתי.
וחיבקתי אותך חזק חזק ולא הפסקתי להגיד לך שאני אוהבת אותך!
ותמיד שאני רואה את העצבות הזאת בך
הלב שלי נקרע.
כי כשלך קשה, לי קשה כפליים
ואתה כלכך קשור לאבא שלך. אתה מעריץ אותו, וגם הוא מעריץ אותך. אי אפשר לפספס את זה.
ואני פשוט לא מבינה
איך משהו זניח כמו זה יכול לגרום לאבא שלך לעבור לגור במקום אחר
מה עם האחים שלך?! עד שסופסוף הם חשבו שהכל הסתדר בין אמא לאבא שלך
עכשיו שוב כל הסיבוכים האלה.
אני באמת לא מבינה.
יכול להיות שזה הגיוני לגמרי. למרות שמבחינתי זה בדיוק ההיפך.
בכל מקרה, שנינו עוברים תקופה לא קלה בכלל
עם כל הצרות שיש במשפחה שלי
וכל הקושי הזה שאני מנסה להדחיק כל פעם מחדש
ועכשיו אתה,
שכלכך לא מגיע לך!
אני מודה כל יום בבוקר שהכרתי אותך.
שלימדת אותי כלכך הרבה על החיים...
ותמיד כשהיה קשה לי היית רץ עד אליי בשביל לתת לי חיבוק ונשיקה, אפילו בלי מילים
והדברים הקטנים האלה שאתה עושה
הם אלו שילוו אותי בהמשך. כל החוזק הזה שהחדרת בי
והאהבה.
הרבה אהבה, ללא תנאי וללא גבולות.
אז את כל זה אני רוצה להחזיר לך
שתדע שתמיד יש שם מישהי שאוהבת אותך
ורק רוצה לראות חיוך אמיתי
וצחוק אמיתי
והמון המון אושר...
אני רק רוצה שיהיה לך טוב.
אני אעשה הכל ועוד קצת!
אוהבת אותך בובי 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
