משקפיים ורודות - לאור ורוד לחיים D:

דווקא כשחשוך והכל הפוך,

אתה מרגיש את הכאב,

את הצרימה החזקה ואת הצביטה שבלב,

וברגע מהיר, בהבזק של שניה,

אתה מתחיל לחלום ורוצה בחזרה.

כן, עוברים עלי ימים קשים שכאלה..

עברתי המון בחצי שנה האחרונה:

אריזה של הדברים, לעזוב את הבית, לחיות אצל חברים חודש, לעזוב את החברים, להתמקם בבית חדש, להתחיל בית ספר חדש, למצוא חברים חדשים.

ואז.. למצוא את המקום שלי כאן, את המקום שלי בישראל, העזיבה שלה, המעבר לב שלי לפתיחות.

ואז היה חג המולד, חנוכה, הייתי בפריז, והיה ניו ירז.

וואו.

ועכשיו, יש לי עוד את כל הזמן הזה לעבור שוב!

בר מצווה לאח שלי, סקי של שבוע, חודשיים עמוסים בבית ספר, חודש של חופש וטיולים עם המשפחה, ובדרך לעבור דירה כי מכרו את הבית.

ואז שוב לארוז, שוב להפרד מהחברים ומהחיים כאן.

לטוס לארצות הברית למסיבה משפחתית, להיות שם שבועיים, לחזור לבלגיה ומשם בחזרה לישראל.

ואז - שוב לפרק את הדברים, אחרי שנמצא בית, להתמקם בין החברים, ולהחיל כיתה יא' בישראל, בבית שלי...

אני משתגעת..

לא הלכתי לבית ספר היום, למה? כי לא היה בא לי, ומחר? גם אז בטח אני לא אלך..

אין לי חשק לעשות כלום.. וכל מה שאני עושה זה.. כלום..

מחשב, טלוויזיה, קלפים, טלפון לפעמים..

בא לי הביתה.. בא לי את החיים הנורמאליים בחזרה..

עוד 6 חודשים בערך.

יהיה טוב.

חוץ מזה, אני מתחילה דיאטה נראלי..

לא אוהבת את מה שצומח לי בצידי הפופיק..

נראה כמה זה יצליח..

אני מקווה להוריד 3 ק"ג.. לחזור לנורמא של 40..

אוהבת תמיד.

נעמי