משקפיים ורודות - לאור ורוד לחיים D:

עוד לא באמת מצאתי מקום לקרוא לו בית 
אני אף פעם לא נשארת מספיק זמן כדי שזה יהיה
זאת מחשבה, זאת רק מחשבה.

But if my life is for rent and I don't learn to buy
Well I deserve nothing more than I get
Cos nothing I have is truly mine

תמיד חשבתי שאני רוצה לגור ליד הים
לטייל בעולם ולחיות בפשטות

אבל אני לא יודעת מה קרה למחשבה הזאת
לא נשאר פה כלום כדי לעצור אותי באמת
זאת מחשבה, זאת רק מחשבה.

But if my life is for rent and I don't learn to buy
Well I deserve nothing more than I get
Cos nothing I have is truly mine

בזמן שהלב שלי הוא מחסום ואני לא מוכנה לשחרר
כשאני כל כך מפחדת להפסיק שאני לא מוכנה כבר לנסות

אז איך אני יכולה להגיד שאני חייה

אבל החיים שלי עומדים לשכירות, ואני לא לומדת לקנות
אבל לא מגיע לי שום דבר ממה שאני מקבלת
כי שום דבר שיש לי הוא באמת שלי.

השיר כל כך מאפיין את מה שאני מרגישה.

יש לי בית כאן - הוא לא שלי, אני צריכה לעזוב אותו עוד חודשיים, ואז לחיות בעוד בית שיהיה "שלי" לחודשיים.

יש לי כאן חברים - שכולנו יודעים שאנחנו חברים של שנה, אבל אנחנו עדיין אוהבים.

יש לי כאן חבר - אבל גם זה רק זמני.

יש לי בישראל חברים - וכולנו יודעים שהאהבה שלנו ענקית ותשאר לתמיד.

יש לי משפחה בכל העולם - אז כל העולם זה הבית שלי?

I have got a house, but I don't have any place to call a home

אני רוצה להשאר קרובה ככה למשפחה שלי, להיות עם בת דודה שלי עושה לי כל כך טוב.

אבל אני רוצה לחזור לישראל, לארץ שלי, לחיים שלי, או לפחות, הם היו שלי כמה שנים, וגם אז היה מסובך מדי כדי להסביר..

אני פשוט רוצה שנתיים אחרונות של התיכון שיהיו נורמאלים.

אני רוצה חבר, ולא לדעת שעוד חודש הוא עוזב.

אני רוצה חברות, ולדעת שאני יכולה תוך דקה להיות אצלן בבית, ושהן יחבקו אותי כמה שצריך.

אני רוצה בית, בית משלי, עם הדברים שלי, שאני יכולה לעשות בו מה שאני רוצה.

אני רוצה חיים נורמאליים, כמו של כולם.

אין לי שום דבר, שבאמת שלי כאן.

3>