פרק 21

הרוח המשיכה לנשוב אבל הם עדיין לא התנתקו אחד מהשנייה, הם התמכרו לטעם אחד של השנייה, גוסטאב התנתק ממנה והביט לה ישר לעיניים, ג'סיקה חייכה עליו את חיוכה הכובש, לא הצליחה להתנתק מעיניו שבהקו בחושך.

"אנ-"

ג'סיקה התחילה לדבר אבל גוסטאב קטע אותה.

"ששש.."

הוא התקרב עלייה שוב באיטיות ונישק אותה שנית.

_

"אני לא מאמינה שאנחנו עושות את זה!"

אנה, סנדרה וקריסטינה עמדו בחוץ מחכות לאוטובוס הבא.

"אז תתחילי להאמין"

חייכה עלייה אנה.

"ואיך בדיוק נמצא אותם כשנגיע לשם?"

"זאת לא בעיה! הבית של התאומים תמיד מלא במעריצות, וגם כול בת שנייה שעוברת ברחוב יודעת איפה גרים טום וביל קאוליץ"

"יפה אמרת קריס!"

אנה חייכה וחיבקה אותה.

"אני עדיין לא מאמינה שאנחנו עושות את זה!! זה מטורף!! אני חוזרת!"

סנדרה לקחה את התיק שלה והתחילה ללכת חזרה.

"שלא תעזי לזוז!"

אנה תפסה ביד שלה והחזירה אותה חזרה.

"את באה איתנו!"

_

"אני חייבת לנשום אוויר.."

מלני הכניסה כמה דברים לתיק שלה וירדה למטה לכיוון דלת הכניסה, היא לא יכלה יותר לסבול להיות תקועה בתוך הבית בלי לצאת לשום מקום, היא החליטה לא להגיד לאף אחד, ופשוט ללכת, כמובן שהיא התחפשה כמה שיותר, שלא יזהו אותה.

היא פתחה את הדלת הכניסה ויצאה בזהירות, מוודא שאין מעריצה בסביבה, היא התחילה ללכת במהירות, אפילו לא חשבה לאן היא הולכת... רק לצאת קצת, לנשום אוויר.

היא נכנסה לתוך בית קפה, מתיישבת באחד מהשולחנות, היא הזמינה נס קפה עם המון קצפת, אחרי כמה דקות המלצרית ניגשה עלייה והגישה לה.

"תגידי..."

היא שאלה פתאום.

"את לא החברה של ביל קאוליץ?"

"כנראה לא התחפשתי מספיק טוב...."

צחקה מלני.

"לא ממש"

צחקה המלצרית.

"תזהרי, מסתובבות פה הרבה מעריצות באזור"

"תודה"

מלני חייכה עלייה והמלצרית הלכה.

_

"איפה מלני?"

"בחדר של ביל בטח..."

"ביל לא מדבר בשיחה עם דיויד?"

"הוא כן..."

"אני לא רוצה שהיא תהיה לבד.. בוא"

איימי משכה את טום אחריה לכיוון החדר של ביל.

"היא לא פה"

"היא בטח למטה"

הם ירדו לסלון, וגם שם היא לא הייתה.

"מלני?!"

איימי צעקה.

"תרגעי... תתקשרי עלייה"

איימי חייגה את המספר של מלני והתקשרה, אך היא לא ענתה.

"היא לא עונה לי"

"היא חייבת להיות איפה שהו פה.. אולי היא מאחורה?"

"בוא נבדוק"

הם פתחו את הדלת האחורית ויצאו החוצה בזהירות, מחפשים את מלני.

"היא לא פה גם"

"היא הלכה לרחוב לבד?!"

איימי צעקה פתאום.

"היא לא תעשה דבר כזה"

"אתה לא מכיר את מלני, אם היא מרגישה צורך לצאת היא תצא, לא משנה מה!"

הם חזרו לתוך הבית.

"למה שהיא תצא בלי להגיד שום דבר? ועוד לבד? היא הרי יודעת שמעריצות מתות להרוג אותה"

"חייבים לחפש אותה"

איימי התקדמה לכיוון הדלת.

"אנחנו לא יכולים סתם ככה לצאת מפה"

"למה לא?"

איימי שאלה וטום עשה לה פרצוף מופתע, הוא הצביע על עצמו וצחק.

"אוי, שיט, נכון!"

היא התקדמה לכיוונו.

"מה עושים?"

"דבר ראשון, מודיעים לביל"

הוא חייג את המספר וביל ענה לו מהקו השני.

"כן, טום?"

"ביל תקשיב... מלני לא פה"

"מה זאת אומרת לא פה?"

"היא... יצאה.."

"נו ו....?"

"יצאה לבד"

"מה זאת אומרת לבד?"

"לבד ביל! בלי שומר ובלי כלום"

"מה?!?!"

ביל צעק בפלאפון.

"למה נתתם לה?!"

"היא לא בדיוק הודיעה לנו על זה!"

"אני בא עכשיו, ביי!"

הם ניתקו את הפלאפון.

"הוא בא.."

"יופי, ומה עכשיו?"

"צריך לחכות לביל"

"ומה אם יקרה לה משהו?!"

"לא יקרה לה כלום! תירגעי..."

"אין סיכוי, אני לא נשארת פה"

היא התקדמה לכיוון הדלת ובאה לפתוח אותה כשטום עצר אותה.

"את לא יכולה לצאת לבד! וואי.. מה עובר על שתיכן?!"

"אני לא נותנת לחברה שלי להסתובב בחוץ לבד!"

"אבל מה שחסר לנו שגם את תצאי לבד החוצה עכשיו!"

"לא אכפת לי ממני! אכפת לי ממלני!"

"אבל לי אכפת ממך יותר מכול דבר אחר בעולם הזה!"

טום צעק ואיימי הביטה בו המומה.

"אני מצטער... לא התכוונתי לצעוק"

הוא נרגע.

"באמת אכפת לך ממני כל כך?"

היא חייכה עליו ולא הצליחה להתנתק מהעיניים שלו.

"יותר מכול דבר..."

הוא אמר בשקט, הדמעות של איימי לא איחרו לבוא, היא כל כך התרגשה, היא אף פעם לא חשבה שיהיה לו אכפת ממנה כל כך, הרי תמיד בריטני סיפרה לה עליו, על זה שהוא לא מאמין באהבה, שאף פעם בת לא הייתה לו חשובה, אבל כנראה שהוא השתנה.. ובאמת אכפת לו ממנה. היא משכה את טום עלייה ונישקה אותו נשיקה ממושכת שלאט, לאט נהפכה לנשיקה צרפתית סוערת, פתאום הדלת נפתחה בבום והפילה את איימי וטום על הרצפה.

"מה אתם עושים על הדלת?"

שאל גוסטאב מבולבל.

"עניינך?"

טום ואיימי קמו מהרצפה.

"איפה מלני?"

"היא יצאה החוצה.. לבד.. ואין לנו מושג איפה היא"

"אמרתם לביל?"

"כן, הוא בדרך לפה"

"כבר 10 בלילה, איפה היא יכולה להיות?"

"אין לנו מושג...."

פתאום הדלת נפתחה שוב וגיאורג נכנס לתוך הדירה שאחריו ביל.

"שמעתם משהו ממנה?!"

ביל שאל בלחץ.

"לא... ניסינו להתקשר עלייה אבל היא לא עונה..."

_

מלני שילמה למלצרית ויצאה מהבית קפה, היה קר בחוץ ורוח מקפיאה העיפה את שערותיה המטולטלות, היא החליטה להתחיל לחזור לבית, היא התחילה ללכת לכיוון פתאום ראתה מרחוק חבורה של בנות יושבות על אחד מהספסלים, היא ישר זיהתה אותן כמעריצות, היא שמה על עצמה את הכובע ומשקפי השמש והתחילה ללכת במהירות.

"היי! סליחה?"

הפרק יצא יותר ארוך מהרגיל, אז... מגיע לנו הרבה תגובות D:

33333333333>