פרק 22

היא שמעה את אחת מהן קוראת לה, היא היססה בהתחלה אם להסתובב או לא, ובסוף החליטה לבדוק מה היא רוצה.

"כן?"

"יש לך במקרה סיגריה?"

"אני לא מעשנת..."

"היי, את לא במקרה החברה של ביל קאוליץ?!"

מישהי אחרת קמה לעברה.

"מה? ל-"

"כן! זאת היא!"

נערה אחרת קמה.

הנערות נעמדו מסביבה.

"אז את חושבת שאת שווה מספיק בשביל ביל הא?!"

אחת מהן בעטה בה והפילה אותה על הרצפה.

"אז את טועה!!"

הן התחילו לקלל אותה ולהרביץ לה, בהתחלה היא ניסתה להתנגד אבל כבר לא נשאר לה כוח, היא דיממה מכול מקום ולא יכלה לזוז יותר, הבנות שראו שלמלני כבר אין כוח יותר, ברחו מן המקום והשאירו אותה שוכבת על הכביש מדממת.

_

"זאקי פה עם האוטו, בואו"

הם יצאו מהבית ונכנסו לתוך המכונית, מתחילים לנסוע בכול העיר, חושבים על מקומות בהם מלני יכולה להיות.

"אני יודעת!! תיסע לבית קפה הקרוב!"

מלני אמרה לפתע וזאקי התחיל לנסוע לכיוון הבית קפה שפתאום הם ראו בחורה שוכבת על הכביש מדממת.

"זאת מלני!!"

ג'סיקה צעקה לפתע.

כולם יצאו מן המכונית, רצים לכיוונה של מלני.

"מה קרה לה?!"

ביל התכופף עלייה.

"מעריצות! בטוח מעריצות"

"אני מתקשרת לבית חולים"

איימי הוציאה את הפלאפון שלה מהכיס והתחילה לחייג את המספר, ואחרי רבע שעה אמבולנס הגיע למקום, הם שמו את מלני על אלונקה והכניסו אותה לתוך האמבולנס.

"אני בא איתכם"

ביל נכנס במהירות לתוך האמבולנס והם נסעו לכיוון הבית חולים כשטום וכול השאר אחריהם במכונית.

"אני לא מאמינה! כל כך ידעתי!"

איימי התחילה לבכות בהיסטריה.

"איימי! תירגעי.. הכול יהיה בסדר!"

טום הצמיד אותה עליו וחיבק אותה.

"אני לא מאמינה... מעריצות מעצבנות!"

ג'סיקה התעצבנה.

"בנות.. אתן חייבות להירגע! הכול יהיה בסדר!"

גוסטאב החזיק לג'סיקה את היד והרגיעה אותה.

אחרי נסיעה של חצי שעה הם הגיעו לבית חולים, ירדו ממנו ועלו לקומה בה אישפזו את מלני, ביל כבר ישב שם עם הראש למטה.

"ביל..."

טום התיישב ליידו.

"אני לא מאמין שאני צריך לראות את הבחורה שאני הכי אוהב בעולם מאושפזת בבית חולים"

ביל התחיל לבכות.

"ביל, היא תהיה בסדר! אני מבטיח לך"

"מאיפה אתה יכול להבטיח דבר כזה?"

"אני לא... אבל היא תהיה, אתה תראה!"

דלת החדר בה מלני נמצאת נפתחה ואחד מהרופאים יצא החוצה, איימי ישר רצה לעברו.

"מה איתה?! תגיד לי מה איתה!!"

היא צעקה עליו ובכתה.

"איימי, תירגעי.."

טום תפס אותה והרחיק אותה מהרופא בזמן שהוא מחבק אותה מאחורה.

"אתה יכול להגיד לנו מה איתה?"

"בנתיים אין חדשות, מצבה יציב אך קשה, אנחנו מנסים לעשות הכול כדי להציל אותה, היא נפגעה מאוד קשה.. יש לך מושג ממה?"

"מעריצות.."

"אוקיי, הבנתי... כשמשהו ישתנה אנחנו נודיע לכם"

אמר הרופא וחזר לתוך החדר.

"הוא לא יכול להשאיר אותנו ככה!! אני רוצה לראות אותה!!"

איימי התחילה ללכת לכיוון הדלת בעצבנות כשטום תפס אותה.

"איימי את לא יכולה להיכנס, לא שמעת מה הרופא אמר? כשמצבה ישתנה הוא יודיע לנו, בואי איתי.. אני אביא לך משהו לשתות, את חייבת להירגע"

הוא משך אותה ביד לכיוון המוכנה של השתייה החמה, הוא שם כוס ולחץ על הכפתור שהיה כתוב עליו "קפה".

"כמה סוכר?"

"שניים.."

אמרה איימי וניגבה את הדמעות שלה.

"קחי.."

הוא הגיש לה את הכוס וחייך לפתע.

"מה קרה?"

"נזכרתי באיך שהכרנו.."

"מה? בבר?"

"לא, בבאקסטייג'.. זוכרת? שהגשתי לך כוס עם מים, זה הזכיר לי את זה"

"נכון... ואיך המנהלת של הפנימייה שלי צעקה על כולם"

איימי צחקה ונראה כאילו היא לרגע שכחה את מה שקרה.

"זה היה מפחיד....."

טום צחק גם הוא.

_

"ביל, אני אוהבת אותך, יותר מכול דבר אחר בעולם הזה"

"למה אה?! אתה מתבייש בי?!"

"מה פתאום! את הבת האחרונה בעולם שאני מתבייש בה"

ביל נזכר בכול הרגעים הקשים והשמחים שהיו לו עם מלני, כאילו היא כבר הלכה והוא לעולם לא יראה אותה יותר, הדמעות התחילו לרדת בלי שהוא בכלל שם לב, הוא לא יכל לסבול את המחשבה הזאת שמלני תלך, שהוא לא יראה אותה יותר, עד שהוא הצליח למצוא את האהבה שלו, הוא לא יוכל לתת לה ללכת ממנו, הוא קם מהכיסא באיטיות וניגש על דלת החדר בו הייתה מלני, הוא נשען על הדלת והתיישב על הרצפה בכבדות, פתאום הוא שמע צפצוף של מוכנת לב בזמן שהיא מציגה קו ישר, האומר שאין דופק, הוא ישר ממקומו בבהלה ופתח את דלת החדר במהירות ולא האמין למראה עיניו....