עד שלא היו יותר מ8 תגובות [לא כולל הצפות] אני לא מעלה פרק (:
פרק 23
כול הרופאים עמדו מסביב למלני, מסדרים את הדברים.
"מה קרה לה?!"
ביל צעק בלחץ והתקדם לכיוון המיטה.
"היא בסדר, הצלחנו להוציא אותה מכלל סכנה, אבל בנתיים היא בחוסר הכרה"
"אז מזה היה מה ששמעתי?"
"מה שמעת?"
"דוקטור! בוא מייד לחדר 561 צריכים לבצע החייאה דחופה"
אחת מהאחיות נכנסה לחדר וקראה לדוקטור, כשביל שמע אותה הוא הבין כי שמע את הצפצוף מאחד החדרים שליד, כול הרופאים והאחיות יצאו מהחדר וביל ניגש למיטה של מלני והתיישב לידה, הוא הסתכל עלייה וכבר הרגיש איך שוב הדמעות עומדות לפרוץ מעיניו, היא הייתה כל כך יפה, כל כך שלווה, כאילו היא מלאך שהגיע מהשמיים רק בשבילו, הוא חשב שוב על הרגע בו הוא הכיר אותה.
"למה מגיע לי מישהי מדהימה כמוך? לא שמרתי עלייך מספיק טוב"
הדמעות התחילו להציף את עיניו.
"אנחנו צריכים לעבור רק עוד 1000 ימים...
דרך 1000 שנים חשוכות ללא זמן...
1000 כוכבים חולפים...
אנחנו צריכים לעבור רק עוד 1000 ימים,
רק עוד 1000 פעמים דרך האין סוף,
אז סופסוף נהיה חופשיים..."
ביל התחיל שיר למלני בשקט, דלת החדר נפתחה באיטיות וטום ואיימי הציצו דרכה, ביל לא שם לב עליהם והמשיך לשיר.
"אי-שם יש מקום,
שרק שנינו מכירים.
הכול פועל שונה ממה שחשבת,
הדופק בעורקים יותר מדי חלש,
למרות זאת איפשהו הלבבות שלנו דופקים דרך הלילה.
בטחי בי..."
הוא ניגב באיטיות את הדמעות והמשיך לשיר בקושי.
"אנחנו צריכים לעבור רק עוד 1000 ימים...
דרך 1000 שנים חשוכות ללא זמן...
1000 כוכבים חולפים...
אנחנו צריכים לעבור רק עוד 1000 ימים,
רק עוד 1000 פעמים דרך האין סוף,
אז סופסוף נהיה חופשיים,
אנחנו לא לוקחים דבר איתנו,
ניזכר בהכל כשנסתכל חזרה.
1000 ימים.
1000 כוכבים חולפים.
תני לעצמך להימשך עליי,
אני נותן לעצמי להימשך עלייך..."
ביל פרץ בבכי מר ושקט,הוא הרכין את ראשו על מיטתה של מלני.
"ביל..."
טום נגע בכתפו, ביל הרים את ראשו והיה מופתע לראות את שניהם.
"כמה זמן אתם כבר פה?"
"בוא נגיד ששמענו אותך שר למלני"
"וזה היה ממש יפה, אפילו לי נזלה דמעה"
טום חייך על ביל והתיישב לידו.
"ביל, אתה חייב להיות חזק בשביל מלני, כולנו צריכים.."
איימי התיישבה על טום שחיבק אותה מאחורה.
"אני לא יכול לראות אותה ככה, לא יכול ולא רוצה!"
"ביל?..."
מלני התעוררה פתאום.
"מלני!"
"זה היה יפה כל כך....."
"מה היה יפה?"
"השיר"
היא חייכה וחיבקה אותו כשעיניה נוצצות.
"אבל... איך?"
ביל היה מבולבל.
"אני הייתי ערה.. אבל לא רציתי שתדע כדי שלא תפסיק לשיר.. זה היה כל יפה ביל, ומרגש! אני לעולם לא אשכח את זה"
היא נישקה אותו נשיקה ממושכת.
"איימי!"
מלני חייכה לעברה כשהיא וביל התנתקו.
"מלני! אני כל כך שמחה שאת בסדר"
היא חיבקה אותה ובכתה.
"אל תבכי יפה שלי"
מלני ניגבה לה את הדמעות.
"אני חשבתי שאני הולכת לאבד אותך"
"מה פתאום! את לא תצליחי להיפטר ממני כל כך מהר!"
צחקה מלני.
"ואת לא יוצאת שוב פעם בלי להודיע ובלי שומר הבנת?"
"כן אמא!"
מלני אמרה בציניות וכולם צחקו.
"אני רואה שאת מרגישה כבר יותר טוב"
אחד מהרופאים נכנס פנימה וחייך לעברם.
"הרבה יותר"
מלני חייכה והסתכלה על ביל.
"אנחנו צריכים לערוך לך עוד כמה בדיקות ומחר כבר תוכלי להשתחרר"
_
למחרת בצהריים:
"יו איזה כיף שהשתחררת מהבית חולים!"
איימי אמרה בשמחה וחיבקה את מלני.
"יש לי רעיון!"
"דברי"
"בגלל שהבנים בחזרות להופעה מחר, מה דעתך על קניות? רק אני ואת"
"רעיון מעולה! אבל צריך להגיד למאבטחים לבוא איתנו"
"ברור, אין סיכוי שאנחנו יוצאות בלי"
צחקה איימי והתקשרה לשומרים להגיד להם לבוא.
"הם עוד חמש דקות כאן עם המכונית"
הבנות התארגנו טיפה ואז יצאו החוצה, המכונית כבר חיכתה להן שם, הן נכנסו פנימה ונסעו לקניון, כעבור עשר דקות הם ירדו מהמכונית ונכנסו לתוך הקניון מלוות בשני שומרים.
_
טום וביל חזרו חזרה הביתה, ביל עלה לחדרו וטום התיישב על הספה מול הטלוויזיה, פתאום נשמעה דפיקה בדלת, הוא קם באיטיות והלך לפתוח אותה.
"מה את עושה פה?"
טום היה בהלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
