פרק 26

למחרת שלוש בצהריים:

"יאללה נקבות תתחילו להזדרז!"

צעק להם דיויד כשהוא לא מספיק להסתכל בשעונו.

"אנחנו פה"

חייך ביל כשהוא והשאר הגיעו לכניסה של הבית.

"תודה באמת! יאללה צריך לצאת למכונית, יש בחוץ מעריצות, שאף אחד לא יחתום להם! אתם נכנסים במהירות למכונית ונוסעים לברלין"

דיויד נתן להם הוראות והם פתחו את דלת הבית מלווים בשומרים, יצאו החוצה עברו בין המעריצות הנסערות למראם של הבנים, נכנסו למכונית והתחילו לנסוע לברלין.

"הופעה אחרונה מה?"

טום שם את ידיו על כתפו של ביל וחייך.

"סופסוף!"

"חופש!"

"איך אני מחכה לזה..."

הבנים שמחו ביחד והתחבקו.

_

"איפה הבנים?"

אנה ירדה במדרגות והלכה למטבח.

"נסעו לברלין"

"ולמה אנחנו לא נוסעות איתם?"

"דבר ראשון, אין פה אנחנו, אלה אני ומלני, ואנחנו נוסעות מאוחר יותר"

"ואיך אנחנו ניסע?"

"אתן בכלל לא אמורות להיות פה!"

"אז מה? עכשיו אנחנו פה, הדבר הכי טוב שאתן יכולות לעשות בשבילנו זה לפחות לסדר לנו הסעה להופעה!"

"למה לא נשארתן בברלין? הרי ההופעה שם!"

איימי קמה מהכיסא בעצבנות.

"רצינו לבוא לבקר אתכן"

"לבקר את הבנים יותר נכון, לא?"

מלני חייכה חיוך ציני.

"תצאו מזה כבר! איימי את לא מבינה אני כבר לא רוצה את טום, תשתחררי!"

"את זה אני כבר יודעת, אבל לא ברור לי למה באת לפה"

"כדי להיות איתך אחותי! אני מתגעגעת עלייך כשאת לא נמצאת"

אנה חיבקה אותה וחייכה חיוך ערמומי מאחוריי גבה, איימי ישר התחילה להתרגש, היא לא האמינה שאחותה הקטנה אי פעם תגיד לה משהו כזה, אחרי שהיא התנהגה עלייה תמיד.

"אז תסעו איתנו להופעה"

איימי ניגבה את הדמעות שלה.

"מה?!"

מלני הייתה המומה.

"תודה אחות גדולה!"

אנה חיבקה שנית את איימי והוסיפה:

"אז מתי נוסעים?"

"שש וחצי תהיו כבר מאורגנות"

"אין בעיה, אנחנו יוצאות בנתיים לקניות, להתראות בנות"

אנה, קריסטינה וסנדרה יצאו מהבית.

"מה עשית?"

"לא יכולתי להשאיר אותן בלי הסעה!"

"אני לא מאמינה שאת אוכלת את הבולשיט שלה"

"זה לא בולשיט, היא אחותי הקטנה"

"כן נכון, אחותך הקטנה שתמיד התנהגה עלייך מגעיל!"

"אבל היא מתחרטת על זה, את ראית!"

"אני לא מאמינה שאת אוכלת את הזבל שלה"

"דיי מלני! דיי!"

איימי צעקה בעצבים ופתאום נפלה על הריצפה מחזיקה את הבטן שלה.

"איימי!!"

מלני רצה לעברה ועזרה לה לקום.

"הבטן..."

מלני הושיבה אותה על הספה והתיישבה לידה.

"א..אני... חושבת שאני ב..בהריון"

איימי השפילה את מבטה לרצפה.

"אם את חושבת ככה צריך ללכת לבדוק, את רוצה שאני אבוא איתך לבית מרקחת הקרוב?"

איימי הנהנה בראשה והן יצאו מהבית, הולכות לבית המרחקת שנמצא ברחוב ממול, הן קנו את ההרקה לבדיקת הריון וחזרו הביתה, איימי נכנסה לשירותים ואחרי כמה דקות יצאה.

"צריך לחכות עכשיו 3 דקות עד שזה יראה את התוצאה"

היא שמה את המכשיר על השולחן שמול הספות והתיישבה ליד מלני.

"ואם התוצאה תהיה חיובית?"

היא הביטה במלני בעיניים מבולבלות.

"את רוצה תינוק?"

"זה מטום... הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם, איך אני לא ארצה"

"השאלה היא אם את מוכנה לטפל בתינוק"

"אני לא יודעת.. אני כל כך מבולבלת"

איימי התחילה לבכות בשקט, מלני התקרבה עלייה וחיבקה אותה.

"את לא תהיי לבד בכול זה, אני פה, וגם טום"

"ואם התוצאה תהיה שלילית?"

"אז אני בטוחה שיהיה בסדר, היו לכם עוד המון הזדמנויות"

פתאום נשמעה דפיקה בדלת, מלני קמה מהספה והלכה ופתחה את הדלת, סשה עמדה בפתח.

"מלני!"

סשה חיבקה אותה.

"סשה!"

מלני חיבקה אותה בחזרה וחייכה.

"את לא אמורה להגיע בשש וחצי?"

"לא היה לי מה לעשות, אז החלטתי להקדים, זה בסדר?"

"כן, ברור. בואי"

סשה ומלני הלכו לסלון והתיישבו על הספות.

"למה יש מכשיר של בדיקת הריון על השולחן?"

סשה הסתכלה על הבנות וישר קלטה מה העניין.

"מלני?"

מלני הנהנה בראשה לשלילה והסתכלה על איימי.

"איימי, את בהריון?"

"אנחנו עדיין לא יודעות"

"כמה זמן עבר?"

"נראה לי כבר אפשר לראות"

איימי לקחה נשימה עמוקה והרימה את המכשיר, העיניים שלה נפתחו לרווחה והיא הייתה המומה.