היום היומולדת של גיאורג!!!!

מזל טובב 33333>

תכתבו ברכות בתגובות (:

פרק 30

"מי זה היה?"

ביל התקדם לעברה, מלני חשבה המון מה להגיד, היא החליטה לבנתים לשמור את זה בסוד, אולי הנערה הזאת סתם עובדת עלייה.

"טעות במספר"

מלני ענתה במהירות והתקדמה לכיוון חדרה של איימי, היא פתחה אותה וראתה את טום ואיימי מתחבקים.

"אני מפריעה למשהו?"

היא שאלה בשקט.

"מה פתאום"

חייכה איימי, מלני התקדמה לכיוונה במהירות לכיוונה של איימי וחיבקה אותה.

"אני כל כך שמחה שלא קרה לך כלום! לא לך ולא לתינוק"

חייכה מלני.

"אם היה קורה לה משהו... אני לא יודעת מה הייתי עושה..."

אמרה איימי ושמה את ידה על ביטנה.

"הופה.. מה? כבר החלטנו שזאת בת? אולי זה בן?"

"אני רוצה בת.. שאני יוכל להלביש אותה יפה, ולאפר אותה.."

חייכה איימי.

"ואני רוצה בן.. ללמד אותו לנגן בגיטרה וללמד אותו.."

"לזיין בנות?"

ביל קטע אותו באמצע וכולם צחקו.

"לא! אני לא מלמד דברים כאלה את הבן שלי"

"מי לעזאזל לימד אותך את זה, מה שבטוח לא אמא!"

"איזה אמא.. אותי אף אחד לא לימד, למדתי לבד"

"כן אה? תמיד ידעתי שאתה מאומץ"

צחק ביל וטום נתן לו מכה.

"אני מאומץ?! אולי אתה"

"אני? ממש לא!"

"הויכוח הזה כל כך מפגר! אף אחד ממכם לא מאומץ!"

מלני קטעה אותם באמצע והיא ואיימי צחקו.

"הוא מאומץ.. אני אומר לכם"

"נכון.. הוא מאומץ.. וסתם יש לכם תמונות ביחד שהייתם קטנים שאתם נראים בדיוק אותו הדבר"

"זה לא הוא.."

"אז מי?"

"זה האח האבוד שלי"

"אח אבוד בתחת שלך יא קיפוד!"

"תמנון!"

"די לריב כבר!"

אמרה איימי והפרידה את הבנים.

"איימי.. אני יכולה לדבר איתך?"

שאלה מלני והסתכלה על הבנים ורמזה להם שהם צריכים לצאת.

"הבנתי.."

אמר ביל ונאנח, הוא קם מהכיסא ותפס לטום ביד.

"מה? אני לא יוצא מפה"

"אוו אתה כן"

ביל משך את טום אחריו וסגר את הדלת.

"מה קרה?"

שאלה איימי והסתכלה על מלני במבט דואג.

"זה דיי... מוזר"

אמרה והתיישבה ליד המיטה שלה.

"תספרי לי"

"כשישבנו בחוץ, בזמן שטום היה פה, ביל הלך לשירותים ושכח את הפלאפון שלו ליידי, ואז הוא צלצל והייתי חייבת לענות, ובקו השני היה קול של בחורה שאמרה שהיא החברה של ביל, והיא עברה לישראל ועכשיו היא חזרה לגרמניה"

היא אמרה הכול בנשימה אחת ועשתה פרצוף מאוכזב.

"ושאלת את ביל על זה?"

"כשהוא שאל מי זה היה בפלאפון, אמרתי טעות במספר.."

"למה לא אמרת לו את האמת?"

איימי החזיקה למלני את היד.

"לא העזתי.. תחשבי אם זה נכון.. מה אני עושה? אני אשבר.."

היא השפילה את מבטה לרצפה והחלה לבכות.

"לא.. אל תבכי.."

איימי הרימה את מבטה חזרה וניגבה לה את הדמעות.

"את חייבת לשאול אותו מלני.."

"אני יודעת.. אבל אין לי אומץ"

היא נשענה אחורה בכיסא.

"את חייבת.. אולי הכול אי הבנה אחת גדולה"

"את חושבת?"

"שאת צריכה לשאול אותו לפני שאת מסיקה מסקנות"

פתאום דלת החדר נפתחה וסשה וג'סיקה נכנסו פנימה.

"איימי!"

קראה ג'יסקה בשמחה ורצה לעברה בשמחה, מחבקת אותה.

"ג'ס אהובתי!"

צחקה איימי וחייכה.

"סשה!"

"איימי! אני רואה שאת בסדר"

חיבקה אותה סשה והתיישבה לידה.

"אני בסדר גמור..."

חייכה.

"ודרך אגב.. מה עם אנה?"

"ברחה ברגע שהבינה מה קורה.."

"הזונה הזאת.. היא עוד תשמע ממני! בגללה יכולת לאבד את התינוק שלך"

התעצבנה ג'סיקה.

"אני לא מאמינה שהיא יכלה לעשות לי דבר כזה, להכאיב לי במקום שהכי כואב לי"

"אני אמרתי לך לא להאמין לה איימי"

"אני יודעת.. ואני כל כך מצטערת שלא הקשבתי לך"

דמעה זלגה לאיימי אבל היא ניגבה אותה במהירות.

"ודרך אגב.. מה איתך ועם טום?"

"הוא הסביר לי הכול.. וכמובן שיהיה לי קשה לשכוח את זה כל כך מהר.. אבל הבנתי שזאת לא אשמתו"

חייכה איימי.

_

ביל, טום, גיאורג וגוסטאב ישבו מחוץ לחדר על הכיסאות מחכים שהבנות יסיימו.

"השיחות של הבנות תמיד נמשכות כל כך הרבה זמן.."

נאנח גוסטאב.

"גוסטאב ידידי, אתה צריך לדעת את זה כבר"

טום שם את ידו על כתפו של גוסטאב וחייך.

"מתי איימי משתחררת?"

שאל גיאורג.

"אין לי מושג.. מקווה שבקרוב!"

פתאום צלצל לביל הפלאפון והפריע לשיחתם של הבנים, ביל ענה לפלאפון.

"הלו?"

"ביל?!"

נשמע קול מאושר מהצד השני של הקו.

"אמילי?..."

ביל היה המום......