אז הנה הגענו לפרק האחרון של הסיפור.
אנחנו חייבות להגיד שלא חשבנו שהיו קוראים כל כך לסיפור, אבל ה15 מנויים [שלנו לפחות זה הרבה] מעידים על כך שיש :] ואנחנו מאוד שמחות!
כמובן שאחרי הסיפור הזה יהיה עוד אחד, אז אל תנטשו ^^ וכל מי שמנוי לבלוג יקבל את ההתחלה של הפרק הראשון של הסיפור החדש! אז מי שעדיין לא עשה מנוי ורוצה גם מוזמן לעשות (:
קריאה מהנה ! 3>
פרק 34
המעלית נפתחה והם לא האמינו למה שהם ראו, סשה וגיאורג עמדו בתוך המעלית מתנשקים.
"סשה? גיאורג?"
טום קרא בשמם והם התנתקו מיד.
"היי.."
סשה חייכה חיוך מובך.
"זה חדש?"
"מה חדש?"
"כל הקטע הזה בניכם.."
ביל הרים גבה.
"בערך.."
"מזל טוב גיאורג אחי!"
טום טפח לו על הכתף.
"תודה.."
אמר גיאורג וצחק.
"ועכשיו אם לא אכפת לכם לפנות את המעלית.."
"אה כן בטח"
חייכה סשה והיא וגיאורג יצאו מן המעלית, תאומים נכנסו פנימה ועלו לקומה של איימי, הם עברו בין המסדרונות עד שהגיעו למסדרון שמוביל לחדר של איימי, גוסטאב וג'סיקה ישבו שם.
"למה מלני כרגע הייתה פה עם מזוודה ענקית?"
שאל גוסטאב בבלבול.
"היא הייתה פה?"
"כן, היא אמרה שהיא עוזבת"
"ביל!"
פתאום אמילי הגיעה.
"אמילי, מה את עושה פה?"
"נו? הגעת אליה?"
"לא.. היא ארזה מזוודה והלכה, היא טסה חזרה לארצות הברית"
"ארצות הברית?.."
"כן"
אמילי התיישבה ליד ביל ושמה את ידה על כתפו, פתאום היא קפצה מן הכיסא.
"יש לי רעיון! ביל, אל תזוז מהבית חולים"
היא לקחה את התיק שלה ומהירה לצאת מן הבית חולים, היא תפסה מונית ומסרה לנהג את הכתובת של השדה התעופה, אחרי שעה של נסיעה היא הגיעה לשדה תעופה, הביטה במסכים הגדולים וראתה איפה את השער לטיסה שיוצאת לארצות הברית, היא מיהרה לשם וראתה את מלני יושבת באחד מהכיסאות.
"מלני!"
_
"אז אתם מבינים את כל מה שקרה?"
שאל טום לאחר שסיפר לג'סיקה וגוסטאב את כל הסיפור.
"אני לא מאמינה.."
ג'סיקה השפילה את מבטה וגוסטאב חיבק אותה.
"אני נכנס לאיימי.."
טום התקדם לכיוון חדרה, פתח את הדלת באיטיות, נכנס פנימה וסגר אחריו את הדלת, איימי ישנה, הוא לקח כיסא שהיה בחדר והתיישב ליד המיטה שלה, ליטף את ראשה עד שהיא התעוררה.
"מאמי.."
היא לקחה את ידו וליטפה אותו. טום רכן אליה ונישק אותה נשיקה קטנה על השפתיים.
"מה שלומך?"
"יותר טוב.."
חייכה איימי.
"חוץ מזה שמלני עוזבת"
"כן, אני יודע.."
"טום, כל כך חבל לי על שניהם"
"גם לי.. פעם ראשונה שראיתי את אח שלי כל כך מאושר עם מישהי"
"לא נקלט לי שאני לא הראה אותה יותר בחיים.."
איימי התחילה לבכות.
"לא, אל תבכי.. אני לא מסוגל לראות אותך בוכה"
טום ניגב את הדמעות של איימי.
"אני אוהבת אותך טום.."
איימי ליטפה את פניו.
"אני אוהב אותך יותר"
טום התקרב אליה ונישק אותה בפה.
"אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו בלי מלני"
"אני פה, וג'סיקה וסשה פה, את לעולם לא תהיי לבד"
"מבטיח?"
"מבטיח. איימי, את היית אהבת האמת הראשונה שלי, אין סיכוי שאני מוותר עלייך"
איימי התרוממה טיפה, קרחה את זרועותיה סביב צווארו של טום, ומשכה אותו אליה, היא הצמידה את שפתיה לשלו ונשיקה אותו.
_
"מלני!"
אמילי קראה לה, ומלני הסתובבה לכיוונה, אמילי התקדמה לעברה במהירות.
"כן?"
"את יודעת מי אני נכון?"
"אמילי.."
מלני השפילה את מבטה בעצב.
"החברה של ביל"
"אני לא החברה של ביל, לפני שעברתי לישראל.. ביל רצה להיפרד ממני, אבל לא היה לו את האומץ הזה, והוא לא רצה לעשות את זה דרך הטלפון, בגלל זה הוא לא אמר כלום, כי מבחינתו אנחנו כבר לא היינו ביחד"
אמילי הסבירה הכל בנשימה אחת למלני שישבה המומה.
"אבל.. הוא אוהב אותך"
"הוא לא, הוא אוהב אותך"
"אני ראיתי הוא הסתכל עלייך"
"זה בגלל שהוא דיבר עלייך, את זאת שהוא אוהב שלו, כל פעם שהוא מדבר עלייך העיניים שלו נוצצות"
חייכה אמילי.
"מלני, ביל אוהב אותך, אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה"
מלני התיישבה על הכיסא ונאנחה.
"הוא בחיים לא יסלח לי עכשיו"
"בטח שהוא יסלח, תקומי מן הכיסא הזה כבר ותלכי אליו!"
אמילי הקימה את מלני מן הכיסא, נתנה לה את המזוודה שלה ודחפה אותה לכיוון היציאה מהשדה תעופה.
"תודה רבה לך, ואני מצטערת על איך שדיברתי אלייך"
מלני חיבקה את אמילי.
"אין על מה, עכשיו לכי"
מלני יצאה מן השדה תעופה ותפסה מונית לבית חולים במגדבורג, כעבור שעה היא הגיעה לשם, שילמה לנהג מונית, נכנסה לבית חולים במהירות, לחצה על הכפתור של המעלית, כעבור כמה דקות המעלית הגיעה והדלת נפתחה, היא באה להיכנס פנימה כשמה לב שביל בפנים.
הם הסתכלו אחד על השנייה, העיניים שלהם נצצו מרוב שמחה ועצב, אף אחד מהם לא העיז ללכת עוד צעד קדימה, מלני הסתכלה על ביל, היא הופנטה ממנו, העיניים שלהם שיקפו את כל האהבה שהם רוחשים אחד לשנייה, הם הבינו כי זוהי אהבת אמת....
הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
