פרק 8

מלודי התעוררה, היא הסתכלה בשעון שלה, השעה הייתה 10 בבוקר.

"למה לעזאזל אני ערה כל כך מוקדם?!"

היא נשכבה שוב, עוצמת את העיניים שלה מנסה להירדם שוב אך ללא הצלחה, היא קמה מהמיטה בהיאנחה נכנסת לשירותים, היא שתפה את פניה וניגבה במגבת, היא הלכה לכיוון המטבח מכינה לעצמה נס קפה, היא התיישבה על הכיסא במטבח שותה את הקפה באיטיות.

"פשש.. מישהי התעוררה היום מוקדם"

אמרה נטלי מתקדמת לעברה של מלודי.

"למה את התעוררת כל כך מוקדם?"

"לא הצלחתי להירדם שוב, את?"

שאלה בזמן שהיא מתיישב מול מלודי עם כוס קפה ביד.

"אותו הדבר.."

אמרה והשפילה את מבטה אל תוך הקפה.

"קרה משהו?"

"לא.. כלום.."

"מלודי, אני מכירה אותך, מה קרה?"

שאלה נטלי ושמה את ידה על ידה של מלודי שהייתה מונחת על השולחן.

"טום..."

"מה איתו?"

"התנשקנו אתמול בשירותים.."

"מה?!"

קראה נטלי מופתעת והתרחקה מעט מהשולחן.

"מה ששמעת"

"ו...?"

"מה ו..?"

"מה קרה?"

"לא קרה כלום, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ושאלתי כמה פעמים הוא אמר את לבחורות"

"רגע, רגע הוא אמר לך שהוא אוהב אותך?!"

"כן, ואת לא מבינה איך התמוגגתי, אבל תביני זה טום קאוליץ! הוא בטח אומר את זה לכל בחורה שהוא רואה"

"אבל הוא לא מתכוון לזה"

"אז מאיפה לך שאיתי הוא באמת מתכוון לזה?!"

שאלה מלודי בעצבנות משלבת את ידיה.

"אני ראיתי איך הוא מסתכל עלייך מלודי"

"את לא מכירה אותו"

"מספיק לי לראות את איך שהוא מסתכל עלייך ולהבין שהוא באמת אוהב אותך!"

"את לא מבינה?! גם אם הוא אוהב אותי, אני לא יכולה להיות איתו!"

"למה לא?!"

"את יודעת למה"

"מלודי, את אוהבת אותו! את רוצה לפגוע בו ככה?!"

"אני לא יכולה להתחרט עכשיו"

"את כן יכולה"

"אני לא ותעזבי את זה עכשיו!"

קראה מלודי וקמה מן הכיסא בעצבנות דוחפת אותו אחורה במהירות, היא רצה לחדרה מנגבת את הדמעות וסוגרת את הדלת.

"מלודי.."

נטלי נכנסה כמה דקות אחריה לחדר, רואה אותה שוכבת על המיטה עם הפנים בתוך הכרית, היא סגרה את דלת החדר והתיישבה לידה.

"אני מצטערת, לא התכוונתי.."

"זה בסדר"

מלודי הרימה את פנייה מן הכרית, מנגבת את הדמעות, היא התיישבה על המיטה מול נטלי, נטלי התקדמה לעברה באיטיות מחבקת אותה.

לפתע צלצול הפלאפון של מלודי הפריע באמצע, הבנות התנתקו אחת מן השנייה ומלודי ענתה, זאת הייתה ניקול.

"היי ניקול"

אמרה מנסה לדבר כמה שיותר רגיל.

"מה קורה מלודי?"

"בסדר, את?"

"מצוין! תקשיבי, אני והבנות חשבנו על רעיון, את צריכה לצאת עם טום לדייט.."

"תקשיבי ניקול.."

"את צריכה ללכת להיפגש איתו, שהוא יזמין אותך"

"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב..."

"למה? מה קרה?"

"חשבתי שאולי, נבטל את כל התוכנית הזאת"

"עכשיו?! למה?!"

"אני חושבת ש..."

מלודי התחילה לדבר אך ניקול קטעה אותה.

"את לא יכולה לבטל הכל עכשיו מלודי! אנחנו צריכות אותך! את הבטחת לעזור לנו!"

"אבל.."

"בלי שום אבל! הבטחת תקיימי"

 ציוותה עלייה ניקול ובקולה נשמעה נימה של כעס.

"אז מה את רוצה שאני אעשה?.."

"את צריכה לצאת עם טום לדייט, הוא צריך להתאהב בך כמו שהוא לא התאהב לעולם, ובסוף נשבור לו את הלב"

"אוקיי.."

"עכשיו תעשי את זה"

פקדה עלייה ניקול וניתקה.

מלודי הניחה את הטלפון על המיטה וקברה את ראשה בידיה.

"מה את צריכה לעשות?"

"לצאת איתו לדייט, לגרום לו להתאהב בי"

"אבל הוא כבר מאוהב בך"

"דבר ראשון את לא יודעת אם זה בטוח, דבר שני הן לא יודעות שום דבר ממה שקרה, והן גם לא הולכות לדעת"

"אז מה את הולכת לעשות?"

"אין לי מושג.."

נאנחה מלודי כשפתאום נשמעה צליל של הודעה.

"כוסעמק מי זה עכשיו?!"

קראה מלודי בכעס והרימה את הפלאפון, קוראת את ההודעה.

"אני צריך להיפגש איתך.."