פרק 11

כל החדר היה מלא בנרות קטנים בצורת לבבות אדומים, עלי כותרת של ורדים היו זרוקים על הרצפה ושטיח אדום היה פרוס על הרצפה, מוביל לשולחן עגול קטן עליו היה מונח נר עגול, ולידם מונח בקבוק יין ושתי כוסות.

"ז..זה.. מדהים..."

אמרה מלודי מוקסמת מביטה סביבה.

"אחרייך"

מלודי התחילה להתקדם לכיוון השולחן העגול והתיישבה באחד מן הכיסאות כשטום התיישב מולה.

"אתה סידרת פה את הכל?"

"מה עם לא אני?"

"לא יודעת.."

צחקה מלודי במבוכה.

"לא מתאים לך משום מה"

"למה לא מתאים?"

שאל טום מופתע.

"מכל מה ששמעתי על טום קאוליץ מאז שהגעתי הנה, לא האמנתי שהוא יכול להיות כזה רומנטי"

טום רכן לעברה האוזן ולחש לה

"אני אעשה הכל כדי להוכיח לך שאני באמת אוהב אותך"

מלודי נשארה קופאת במקום, הוא הזיז טיפה את פניו ונישק אותה.

הוא חייך לעברה והלך לכיוון טייפ שהיה מונח בקצה החדר, הוא שם בתוכו דיסק והפעיל, מהטייפ נשמעה מוזיקה עדינה ונעימה. הוא ניגש למלודי והושיט לה את ידו.

"תרקדי איתי?"

הוא שאל בנימוס וחייך.

בהתחלה מלודי טיפה היססה ופחדה, הוא הושיטה את ידה לעברו באיטיות וקמה מן הכיסא, טום משך אותה אחריו לאמצע החדר והצמיד אותה אליו, הוא שם את ידיו על מותניה והיא כרכה סביב צווארו את זרועותיה והם רקדו לצלילי המוזיקה.

"אם הייתי יודעת איזה דייט אתה מארגן, הייתי מתלבשת טיפה יותר מגונדר"

צחקה מלודי וחייכה בביישנות מנסה לברוח ממבטיו של טום אך הוא כל הזמן החזיר את מבטה אליו.

"את הכי יפה בעולם, לא משנה מה את לובשת"

אמר טום וקירב את פניו לשלה, מלודי לא התרחקה ממנו, היא הייתה מכושפת מהיופי שלו ומכל מה שהוא אמר לה.

טום הצמיד אותה אליו יותר והיא הניחה את ראשה בעדינות על כתפו, מרגישה כל כך בטוחה בין זרועותיו.

_

נטלי צפתה בטלוויזיה בחדרה של מלודי כשפתאום נשמעה דפיקה על דלת החדר, היא קמה במהירות ופתחה אותה לא מסתכלת מי נכנס.

"לא ידעתי שתחזרי כל כך מהר מלודי"

היא אמרה בצחוק והסיטה את מבטה לכיוון הדלת ושמה את ידה על הפה משפילה את מבטה במבוכה.

"לחזור כל כך מהר מאיפה?"

שאל ביל בזמן שהוא נכנס לתוך החדר צוחק.

"חשבתי שאתה מלודי, מצטערת"

אמרה נטלי בביישנות והתיישבה על המיטה.

"איפה מלודי באמת?"

ביל התיישב על כיסא המחשב ולהסתובב איתו.

"יצאה"

"לאן?"

"אין לי מושג"

נטלי משכה בכתפייה.

"ועם מי?"

"מה זה התחקיר הזה? מה אתה חוקר במשטרה?"

אמרה נטלי בציניות וזרקה על ביל כרית.

"את זרקת עליי כרגע כרית?"

שאל ביל בציניות והחזיק את הכרית בשתי ידיו.

"לא"

נטלי לקחה עוד כרית וזרקה על ביל שוב.

"זרקתי עלייך שתי כריות"

היא אמרה והתחילה להתפקע מצחוק.

"חוצפנית"

ביל נעמד כשהוא מחזיק את שתי הכריות ביד, נטלי מיד קפצה ונעמדה על המיטה.

"שלא תעז"

היא איימה עליו.

"למה שאני לא אעז?"

"לא כדי לך"

"הא באמת?"

ניסה ביל להתגרות בה.

"באמת"

"טוב.."

ביל נאנח ועשה כאילו הוא מניח את הכריות על הרצפה בזמן שנטלי התיישבה שוב על המיטה, הוא הרים אותם שוב וזרק אותה עלייה, נטלי העיפה ממנה את הכריות והסתכלה עליו במבט המום.

"אני לא מאמינה!"

היא לקחה שתי כריות שהיו מונחות בצד המיטה וזרקה על ביל.

"את ביקשת את זה!"

"ביקשתי מה?"

"מלחמה!"

ביל הרים כרית ואעיף על נטלי, נטלי הרימה שתי כריות בצורת לבבות והעיפה על ביל בחוזקה.

"יש לך חוצפה גברתי"

אמר ביל בציניות.

"אי אפשר אף פעם לנצח אותי במלחמת כריות"

אמרה מתגאה בעצמה.

"הא כן?"

"כן"

היא חייכה חיוך מתנשא והתחילה לצחוק.

"את זה עוד נראה"

ביל הרים את אחת מהכריות שהייתה על הרצפה וזרק על נטלי, היא הרימה את אותה הכרית ובאה לזרוק על ביל אך הוא חסם ולא נתן לה לזרוק.

"לך מפה מפגר!"

קראה נטלי ודחפה את ביל אחורה, ביל לא הצליח להישאר על הרגלים ונפל אחורה על הגב.

"שיט!"

נטלי ירדה מן המיטה והתיישבה על הברכיים ליד ביל מזיזה את השערות שלו מהפנים.

"ביל, אתה בסדר?"

היא קירבה את פניה לשלו, ביל פתח את עיניו וראה אותה נטלי קרובה אליו, הוא הרגיש את הנשימות שלה על הפה שלו, ושקע עמוק בתוך העיניים שלה, הוא הרים טיפה את ראשו והאפים שלהם התחככו אחד בשני, השפתיים שלהם היו כל כך קרובות...