פרק 13

"מה זאת אומרת מה זה היה?"

שאלה מלודי בלבול.

"למה נתת להן להשפיע עלייך ככה?"

"אני לא נתתי"

"את כן, ועוד שיקרת מלודי, את כן אוהבת אותו"

מה שנטלי אמרה צבט למלודי בלב, היא לא האמינה למה שהיא נהפכה, היא הולכת לפגוע באדם הכי חשוב לה בעולם, ואין לה אומץ לעצור את זה. היא השפילה את מבטה מנסה לעצור את הדמעות שאיימו לפרוץ מעיניה.

"זה בדיוק כמו שהיה עם רומן"

"אל תשווי בכלל"

"הלוואי ולא הייתי צריכה להשוות"

"איך את מסוגלת בכלל להשוות את זה?!"

קראה מלודי בכעס.

"כי את נותנת להן להשפיע עלייך, בדיוק כמו עם רומן, שלא היה לך אומץ להיפרד ממנו ורק נתת לו לפגוע בך עוד, ופה, את נותנת להם לפגוע בבן אדם שאת הכי אוהבת"

מלודי שתקה, נטלי כל כך צדקה, וזה הכאיב לה.

לפתע מלודי קמה, שמה על עצמה סווצ'ר ויצאה מן הבית, בלי פלאפון ובלי שום דבר.

'ניתן לה להיות עם עצמה טיפה..'

חשבה נטלי והמשיכה לצפות בטלוויזיה.

_

6 בערב:

טום ישב בחדר שלו, מנגן בגיטרה, כל הזמן דמותה של מלודי עלתה בראשו.

"איך התאהבתי בך ככה?"

הוא דיבר לעצמו בשקט.

"בחיים לא חשבתי שאני אצליח להתאהב ככה במישהי"

הצלילים שבקעו מן הגיטרה גרמו לו לרעוד, לפתע הוא יישר את מבטו לכיוון דלת החדר וראה את ביל עומד שם.

"ממתי התחלת לדבר לעצמך?"

ציחקק ביל והתיישב בכיסא של המחשב.

"לא דיברתי לעצמי"

טום ניסה להכחיש.

"אתה כן, אני שמעתי אותך"

"טוב, אני כן, כל אחד מדבר לעצמו לפעמים"

הם שתקו לכמה רגעים כשפתאום טום שבר את השתיקה.

"מה קרה לך ולנטלי פתאום?"

לבו של ביל קפץ והתחיל לפעום במהירות.

"מ..מה קרה?"

"כשאני ומלודי נכנסו לחדר, אתם הייתם על הרצפה"

טום הרים את גבותיו והסתכל על ביל שנראה מאוד מתוח בסקרנות.

"לא היה כלום, עזרתי לה למצוא את העגיל שנפל לה"

"אתה בטוח?"

"כ..כן.. למה שאני לא אהיה בטוח?"

"לא יודע"

צחק טום וחזר לגיטרה שלו.

לפתע נשמע צלצול פלאפון.

"הלו?"

ענה ביל.

"כן נטלי, מה?! אנחנו כבר באים!"

הוא ניתק במהירות את הפלאפון.

"חייבים ללכת!"

הוא אחז בידו של טום ומשך אותו על מחוץ הבית.

"מה קרה?!"

_

5 וחצי אחרי הצהריים:

נטלי שצפתה בטלוויזיה לא שמה לב לשעה שהתחילה כבר להיות מאוחרת, היא הפנתה את מבטה לשעון שהיה תלוי על הקיר וראתה שהשעה כבר חמש וחצי, היא לקחה את הפלאפון שלה והתקשרה למלודי, אך פתאום היא שמעה אותו מצלצל מהשולחן במטבח.

"היא לא לקחה את הפלאפון שלה!"

נטלי התחילה להילחץ וחשבה למי להתקשר. היא חייגה את המספר של ביל.

"הלו?"

הוא ענה לה.

"ביל?! זאת נטלי"

"כן, נטלי"

"תקשיב! מלודי יצאה לפני כמה שעות מהבית והיא עדיין לא חזרה, ואני לא מוצאת אותה והיא לא לקחה את הפלאפון שלה!"

"מה?!"

"אתם יכולים לבוא?!"

"אנחנו כבר באים!"

הם ניתקו ונטלי התחילה ללכת בכל הבית מנסה להרגיע את עצמה.

"למה את תמיד חייבת לסבך את הכול מלודי?!"

היא התעצבנה, מתיישבת על הספא ועוצמת את העיניים שלה ולאט לאט נרדמת.

_

"אני אוהב אותך"

ביל חיבק את נטלי וליטף את פנייה.

"ואני אותך, הכי בעולם"

היא חייכה לעברו מסיטה את שערו הארוך למאחוריי אוזנו.

היא כרכה את זרועותיה סביב צווארו ונישקה אותו.

לפתע ביל התרחק ממנה והתחיל ללכת אחורה.

"ביל..?"

היא לחשה בשקט.

"נטלי..."

"נטלי...."

"נטלי!"