פרק 14

"נטלי!"

נטלי שמעה צעקה והתעוררה בבהלה, מולה עמד ביל.

"מה קרה?!"

היא שאלה בפחד.

"את נרדמת"

"פאק. מה עם מלודי?"

"אנחנו עוד לא יודעים"

נטלי קמה מן הספה והלכה לכיוון השירותים, פתחה את הברז ושטפה את פנייה, היא סגרה את הברז, ניגבה את פנייה עם מגבת וחזרה לסלון.

"אז מה עושים?"

היא שאלה משלבת את ידיה.

"אני בעד לצאת לחפש אותה"

"איך?"

"ברגל, הרי היא לא לקחה את הפלאפון שלה"

"טוב אז יאללה.. בואו נצא"

שלושתם התקדמו לכיוון דלת הכניסה, הם היו סנטימטר ממנה כשהיא נפתחה ומלודי עמדה בפתח.

"מלודי!"

נטלי קפצה עלייה וחיבקה אותה.

"אתם.. יוצאים?"

"כן"

"לאן?"

"לחפש אותך"

"לאן הלכת?! דאגתי לך!!"

"הלכתי לטייל"

"יום שלך הלכת לטייל?!"

"אני מצטערת, לא ידעתי מה השעה, שכחתי את הפלאפון פה"

"אולי ניכנס במקום לעמוד פה?"

הציע ביל והארבעה נכנסו והתיישבו על הספות.

"למה הלכת בכלל?"

שאל לפתע טום, מלודי לא יכלה להגיד לו שזה בגלל שהיא הייתה צריכה לחשוב על כל מה שהיא והבנות האחרות מתכננות.

"סתם, הייתי צריכה.. לנשוף קצת אוויר"

היא חייכה חיוך מובך.

_

"לאן אתה נוסע?"

ג'ון, נער גבוה, בעל שיער בלונדיני ארוך ועיניים חומות נעמד בקצה החדר של רומן.

"מה אכפת לך?"

שאל רומן בעצבנות והמשיך לארוז את המזוודות.

"רומן, אני חבר שלך, אתה יכול להגיד לי מה אתה מתכנן?"

"אני נוסע לגרמניה"

השיב רומן וסקר את החדר, רואה שהוא לא שכח שום דבר.

"מה?! למה אתה נוסע לשם?!"

"למלודי"

"רומן, אתה לא יכול לנסוע ככה, אתה לא מבין שמלודי לא רוצה אותך?"

"אף אחת לא זורקת אותי ככה ולא משלמת אחרי זה"

"אתה לא יכול לנסוע ככה לגרמניה, מה עם ההורים שלך?"

"ג'ון, אני כבר בן 18, אני עושה מה שבא לי, אני בכלל לא שואל אותם"

"הודעת להם לפחות?"

"אני השאיר להם איזה מכתב"

רומן סגר את המזוודה.

"מתי אתה נוסע?"

"עוד כמה ימים"

רומן חייך חיוך מנצח.

"היא תשלם לי על הכל, שמעת שיש לה שם איזה חבר?"

"כן, שמעתי מולריה"

"חוצפנית, מה נראה לה? שהיא יכולה לשכוח ממני כל כך מהר? אם כן, היא טועה"

"רומן, מה אתה מתכנן לעשות?"

"לנקום, והדרך הכי טובה? דרך החבר שלה"

רומן הוציא מתחת למיטה קופסא ארוכה, הוא פתח אותה וג'ון ישר קפץ אחורה.

"רומן, לא!"

"מה אתה דואג? אני לא הולך להשתמש בזה נגדך"

"אני יודע, ואני יודע גם מה אתה מתכוון לעשות עם זה, אל תעשה את זה, אתה תסתבך!"

"לא אכפת לי, עכשיו צא לי מהחדר ותן לי להמשיך להתארגן!"

רומן דחף את ג'ון מהחדר שלו וסגר את הדלת בחוזקה.

_

יום אחר כך:

"אני ממש מתרגשת! זה בית ספר טוב??"

שאלה נטלי בהתרגשות בדרכן שלה ושל מלודי לבית ספר.

"כן, הוא בסדר.. את יודעת גם אני הגעתי לפה לא מזמן"

צחקה מלודי.

הן הגיעו לשער בית הספר ונכנסו ביחד, המון תלמידים נעצו בהן עיניים והתלחששו בניהם.

"למה הם מסתכלים עלינו ככה?"

"אין לי מושג"

מלודי משכה בכתפייה והן נכנסו לתוך הבניין.

"אני צריכה ללכת להיפגש עם הבנות"

"את זוכרת מה קבענו?"

"כן, אל תדאגי"

חייכה מלודי, הבנות נפרדו ומלודי יצאה מן הבניין, הולכת במהירות לכיוון חדר קטן שהיה בקצה הבית ספר, היא נכנסה פנימה ושלושת הבנות האחרות ישבו בפנים.

"סופסוף הגעת!"

חיבקה אותה ניקול ואחריה מיקה וקטרין.

"את מוכנה לשלב הבא?"

שאלה קטרין וחיוך נפרס על פניה.

"תקשיבו.. בנות.. אני רוצה להפסיק את זה"

מלודי אמרה הכל בבאת אחת.

"מה זה?!"

"אני לא מסוגלת לעשות את זה יותר"

"אני לא מאמינה שאת עושה לנו את זה"

"אני מצטערת בנות, אני לא מסוגלת לפגוע בו ככה"

מלודי השפילה את מבטה.

"רק בזכותנו מישהו שם לב אלייך בכלל, אני לא מאמינה שאת עושה לנו את זה"

"את הבטחת לעזור לנו!"

"אני יודעת, אני מצטערת, לא הייתי צריכה להסכים לזה בכלל מההתחלה"

מלודי לקחה במהירות את התיק שלה מן הרצפה ויצאה מהחדר סוגרת אחריה את הדלת.