שיר לפרק -

Jonas Brothers - When You Look Me In The Eyes

לדעתי השיר משתלב ממש יפה עם ההתחלה של הפרק, תנסו תגידו :]

פרק 3

7 בערב:

אליס הגיעה לרחוב סנטיס, היא התקדמה לכיוון האולם הופעות שמחוץ לו היו אלפי בנות שצורחות ומחכות להיכנס פנימה.

"מה הולך פה?"

היא הביטה בהן בלבול והתקדמה, היא הצליחה לעבור את כולן והגיעה לאחד השומרים בכניסה.

"שלום, אני אליסון, אני אמורה לפגוש את ביל.. קאוליץ?"

"הא כן, בטח. תיכנסי"

הוא פתח לה את הדלת והוביל אותה לאזור הבאקסטייג', הוא הושיב אותה על אחת מהכורסאות ואמר לה להישאר שם.

היא ישבה שם מביטה סביבה, לא מבינה מה הולך פה.

"אליסון?"

היא שמעה קול מאחוריה, קפצה במהירות מן הספא והסתובבה.

"כן, אבל אני מעדיפה אליס"

היא חייכה לעבר הנער הלא מוכר שעמד מולה, היא לא זיהתה אותו, אך כשהביטה יותר טוב בעיניו הבינה מי זה.

"ביל, נכון?"

"כן"

הוא חייך וחיטט בכיסו, מוציא את הפלאפון שלה ומגיש לה.

"תודה רבה"

היא חייכה והסמיקה.

"תגיד, למה יש כל כך הרבה בנות מחוץ לאולם?"

"הן מחכות להופעה"

"של..?"

"את לא מזהה אותי?"

שאל ביל בבלבול.

אליס סקרה אותו מלמטה למעלה, היא נזכרה שהיא באמת ראתה אותו איפשהו וניסתה להיזכר מאיפה.

לפתע היא נזכרה בבנות שהיו בבית קפה, ובחולצה של אחת מהן, היא נרתעה והתרחקה.

"אתה ביל קאוליץ, הסולן של טוקיו הוטל?"

"מודה באשמה"

הוא צחק.

למרות שאף פעם לא חיבבה במיוחד את הלהקה עם הסולן עם המראה המוזר, היא התרגשה. מאז שהיא פגשה אותו פעם ראשונה ורק הביטה בעיניו הוא הדהים אותה, ועכשיו? אפילו עוד יותר. היא לא הבינה איך היא יכלה לחשוב שהוא מוזר, באותו הרגע הוא היה נראה לה כל כך יפה.

"ביל, צריך לעלות לבמה!"

זאקי הגיע משום מקום והתחיל למשוך את ביל לכיוון הבמה.

"אני מקווה לראות אותך שוב!"

הוא צעק לאליס ונעלם לתוך הבמה.

"גם אני מקווה"

היא אמרה בלחש והתפלאה על עצמה שהיא רוצה לראות אותו שוב.

_

יום למחרת:

"רגע!! אז את רוצה להגיד לי שפגשת את ביל קאוליץ, הסולן של טוקיו הוטל?!?!"

שאלה לוסי בהתרגשות.

"כן, מה את מתרגשת את גם ככה לא אוהבת אותם!"

צחקה אליס.

"מה הקשר?! את אשכרה פגשת אותו!! יש לך את המספר שלו?!"

"פאק!"

"מה קרה?!"

"שכחתי לקחת"

אמרה אליס במבוכה והסמיקה.

"רק את מסוגלת"

צחקה לוסי והוציאה מן המקרר בקבוק קולה.

"הוא אמר לי שהוא מקווה לפגוש אותי שוב"

"ברצינות?!"

"כן, ותירגעי כבר!!"

"אבל איך תיפגשו אם אין לך את המספר שלו?"

"אז זהו, שאין לי מושג"

השפילה אליס את מבטה.

"את לא מבינה כמה הוא יפה"

"ומה עם האח התאום שלו?"

לוסי הרימה את גבותיה וצחקה.

"לא ראיתי אותו"

"לא ראית אותו?!"

"לא"

אליס משכה בכתפייה.

"אני ממש מקווה שאני הראה אותו שוב"

"נדלקת עליו הא?"

"אני?! ממש לא!"

"כן בטח"

"אני לא נדלקתי עליו!"

"בסדר, את לא, הבנתי"

לוסי שתתה מן הכוס שהיא מזגה בה קולה.

"טוב יאללה אני הולכת"

"לאן?"

"להסתובב"

"לצלם?"

"גם"

היא חייכה חיוך מלא שיניים ולקחה את המצלמה שלה מן השולחן.

"בהצלחה"

לוסי נפנפה לה עם ידה לשלום רגע לפני שאליס סגרה את הדלת הבית.

היא ירדה במדרגות ויצאה מן הבניין, הולכת ברחובות של פריז, שתמיד היו מלאים באנשים, היא החליטה ללכת היום למגדל אייפל, היא לקחה אוטובוס ותוך כמה דקות הגיעה, היא ירדה מן האוטובוס והתקדמה לכיוון כשפתאום ראתה פוסטר ענקי על אחד הקירות, היא התקרבה ובחנה את הפוסטר, הייתה שם תמונה של טוקיו הוטל וביל היה נראה כל כך יפה שם.

"אני רוצה לצלם את זה"

היא התרחקה טיפה וצילמה את הפוסטר מכמה זוויות.

"מושלם"

היא חייכה לעצמה לאחר שראתה איך התמונות יצאו.

"אני רואה את אוהבת את הפוסטר"

קול לא מוכר אמר מאחוריה אמר באנגלית עילגת, היא הסתובבה ולא האמינה.

_

אם מישהו רוצה להחליף לינקוקים, נשמח D: