פרק 21

הרוח המשיכה לנשוב אבל הם עדיין לא התנתקו אחד מהשנייה, הם התמכרו לטעם אחד של השנייה, גוסטאב התנתק ממנה והביט לה ישר לעיניים, ג'סיקה חייכה עליו את חיוכה הכובש, לא הצליחה להתנתק מעיניו שבהקו בחושך.

"אנ-"

ג'סיקה התחילה לדבר אבל גוסטאב קטע אותה.

"ששש.."

הוא התקרב עלייה שוב באיטיות ונישק אותה שנית.

_

"אני לא מאמינה שאנחנו עושות את זה!"

אנה, סנדרה וקריסטינה עמדו בחוץ מחכות לאוטובוס הבא.

"אז תתחילי להאמין"

חייכה עלייה אנה.

"ואיך בדיוק נמצא אותם כשנגיע לשם?"

"זאת לא בעיה! הבית של התאומים תמיד מלא במעריצות, וגם כול בת שנייה שעוברת ברחוב יודעת איפה גרים טום וביל קאוליץ"

"יפה אמרת קריס!"

אנה חייכה וחיבקה אותה.

"אני עדיין לא מאמינה שאנחנו עושות את זה!! זה מטורף!! אני חוזרת!"

סנדרה לקחה את התיק שלה והתחילה ללכת חזרה.

"שלא תעזי לזוז!"

אנה תפסה ביד שלה והחזירה אותה חזרה.

"את באה איתנו!"

_

"אני חייבת לנשום אוויר.."

מלני הכניסה כמה דברים לתיק שלה וירדה למטה לכיוון דלת הכניסה, היא לא יכלה יותר לסבול להיות תקועה בתוך הבית בלי לצאת לשום מקום, היא החליטה לא להגיד לאף אחד, ופשוט ללכת, כמובן שהיא התחפשה כמה שיותר, שלא יזהו אותה.

היא פתחה את הדלת הכניסה ויצאה בזהירות, מוודא שאין מעריצה בסביבה, היא התחילה ללכת במהירות, אפילו לא חשבה לאן היא הולכת... רק לצאת קצת, לנשום אוויר.

היא נכנסה לתוך בית קפה, מתיישבת באחד מהשולחנות, היא הזמינה נס קפה עם המון קצפת, אחרי כמה דקות המלצרית ניגשה עלייה והגישה לה.

"תגידי..."

היא שאלה פתאום.

"את לא החברה של ביל קאוליץ?"

"כנראה לא התחפשתי מספיק טוב...."

צחקה מלני.

"לא ממש"

צחקה המלצרית.

"תזהרי, מסתובבות פה הרבה מעריצות באזור"

"תודה"

מלני חייכה עלייה והמלצרית הלכה.

_

"איפה מלני?"

"בחדר של ביל בטח..."

"ביל לא מדבר בשיחה עם דיויד?"

"הוא כן..."

"אני לא רוצה שהיא תהיה לבד.. בוא"

איימי משכה את טום אחריה לכיוון החדר של ביל.

"היא לא פה"

"היא בטח למטה"

הם ירדו לסלון, וגם שם היא לא הייתה.

"מלני?!"

איימי צעקה.

"תרגעי... תתקשרי עלייה"

איימי חייגה את המספר של מלני והתקשרה, אך היא לא ענתה.

"היא לא עונה לי"

"היא חייבת להיות איפה שהו פה.. אולי היא מאחורה?"

"בוא נבדוק"

הם פתחו את הדלת האחורית ויצאו החוצה בזהירות, מחפשים את מלני.

"היא לא פה גם"

"היא הלכה לרחוב לבד?!"

איימי צעקה פתאום.

"היא לא תעשה דבר כזה"

"אתה לא מכיר את מלני, אם היא מרגישה צורך לצאת היא תצא, לא משנה מה!"

הם חזרו לתוך הבית.

"למה שהיא תצא בלי להגיד שום דבר? ועוד לבד? היא הרי יודעת שמעריצות מתות להרוג אותה"

"חייבים לחפש אותה"

איימי התקדמה לכיוון הדלת.

"אנחנו לא יכולים סתם ככה לצאת מפה"

"למה לא?"

איימי שאלה וטום עשה לה פרצוף מופתע, הוא הצביע על עצמו וצחק.

"אוי, שיט, נכון!"

היא התקדמה לכיוונו.

"מה עושים?"

"דבר ראשון, מודיעים לביל"

הוא חייג את המספר וביל ענה לו מהקו השני.

"כן, טום?"

"ביל תקשיב... מלני לא פה"

"מה זאת אומרת לא פה?"

"היא... יצאה.."

"נו ו....?"

"יצאה לבד"

"מה זאת אומרת לבד?"

"לבד ביל! בלי שומר ובלי כלום"

"מה?!?!"

ביל צעק בפלאפון.

"למה נתתם לה?!"

"היא לא בדיוק הודיעה לנו על זה!"

"אני בא עכשיו, ביי!"

הם ניתקו את הפלאפון.

"הוא בא.."

"יופי, ומה עכשיו?"

"צריך לחכות לביל"

"ומה אם יקרה לה משהו?!"

"לא יקרה לה כלום! תירגעי..."

"אין סיכוי, אני לא נשארת פה"

היא התקדמה לכיוון הדלת ובאה לפתוח אותה כשטום עצר אותה.

"את לא יכולה לצאת לבד! וואי.. מה עובר על שתיכן?!"

"אני לא נותנת לחברה שלי להסתובב בחוץ לבד!"

"אבל מה שחסר לנו שגם את תצאי לבד החוצה עכשיו!"

"לא אכפת לי ממני! אכפת לי ממלני!"

"אבל לי אכפת ממך יותר מכול דבר אחר בעולם הזה!"

טום צעק ואיימי הביטה בו המומה.

"אני מצטער... לא התכוונתי לצעוק"

הוא נרגע.

"באמת אכפת לך ממני כל כך?"

היא חייכה עליו ולא הצליחה להתנתק מהעיניים שלו.

"יותר מכול דבר..."

הוא אמר בשקט, הדמעות של איימי לא איחרו לבוא, היא כל כך התרגשה, היא אף פעם לא חשבה שיהיה לו אכפת ממנה כל כך, הרי תמיד בריטני סיפרה לה עליו, על זה שהוא לא מאמין באהבה, שאף פעם בת לא הייתה לו חשובה, אבל כנראה שהוא השתנה.. ובאמת אכפת לו ממנה. היא משכה את טום עלייה ונישקה אותו נשיקה ממושכת שלאט, לאט נהפכה לנשיקה צרפתית סוערת, פתאום הדלת נפתחה בבום והפילה את איימי וטום על הרצפה.

"מה אתם עושים על הדלת?"

שאל גוסטאב מבולבל.

"עניינך?"

טום ואיימי קמו מהרצפה.

"איפה מלני?"

"היא יצאה החוצה.. לבד.. ואין לנו מושג איפה היא"

"אמרתם לביל?"

"כן, הוא בדרך לפה"

"כבר 10 בלילה, איפה היא יכולה להיות?"

"אין לנו מושג...."

פתאום הדלת נפתחה שוב וגיאורג נכנס לתוך הדירה שאחריו ביל.

"שמעתם משהו ממנה?!"

ביל שאל בלחץ.

"לא... ניסינו להתקשר עלייה אבל היא לא עונה..."

_

מלני שילמה למלצרית ויצאה מהבית קפה, היה קר בחוץ ורוח מקפיאה העיפה את שערותיה המטולטלות, היא החליטה להתחיל לחזור לבית, היא התחילה ללכת לכיוון פתאום ראתה מרחוק חבורה של בנות יושבות על אחד מהספסלים, היא ישר זיהתה אותן כמעריצות, היא שמה על עצמה את הכובע ומשקפי השמש והתחילה ללכת במהירות.

"היי! סליחה?"

הפרק יצא יותר ארוך מהרגיל, אז... מגיע לנו הרבה תגובות D:

33333333333>

עד שאין יותר מ10 תגובות אין פרק חדש !

קריאה מהנה D:

פרק 20

"סשה?"

שאל מבולבל.

"גיאורג!"

היא קפצה עליו מחבקת אותו.

"אני ממש מצטערת שנעלמתי ככה באותו היום"

היא חייכה במבוכה.

"זה היה די... מוזר"

הוא צחק.

"כן, אני יודעת! אני מוזרה.. עוד תתרגל עליי"

היא צחקה גם.

"ממש קר פה... את רוצה שניכנס לבית קפה?"

"בשמחה!"

_

באותו הערב:

"הנה את"

הוא חייך.

"אז תספר לי מה חדש!"

"אין הרבה... עוד כמה ימים אנחנו טסים לכמה הופעות בחו"ל ואז חופש!"

"אתם בטח מחכים לחופש הזה"

היא צחקה.

"מאוד... למרות שאין לי מושג מה אני הולך לעשות"

"מתי זה יוצא?"

"עוד שלוש שבועות"

"מגניב... לאן התאומים נוסעים?"

"כמו תמיד... לאיזה אי מבודד, אבל עכשיו נראה לי יצטרפו עליהם איימי ומלני"

"וגוסטי?"

"אין לי מושג... מה זה התחקיר הזה?"

גיאורג צחק וסשה הצטרפה.

_

"איזה יפה הים בלילה..."

גוסטב וג'סיקה התהלכו להם באיטיות על החוף כשרגליהם נוגעות במים מעט.

"כל כך התגעגעתי לזה..."

חייך גוסטאב ונשף אויר צח.

"אתה בטוח שלא יזהו אותך?"

"כן אל תתדאגי, אף אחד לא מסתובב פה בלילה"

צחק גוסטאב והרגיע את ג'סיקה.

רוח קרה נשווה והקפיאה את ג'סיקה שהתחילה לרעוד.

"קר לך?"

"טיפה..."

גוסטאב הוריד את הסווצ'ר שלו ושם אותו על ג'סיקה.

"עכשיו יותר טוב?"

"כן..."

היא חייכה עליו והוקסמה ממנו, הוא היה כל כך חמוד, כל כך נדיב, כל כך..... יפה.

_

"יו אני לא מאמינה שהן נסעו עם הבנים!!"

אנה צעקה בכול רחבי החדר.

"אנה! את חייבת להירגע!"

סנדרה תפסה אותה.

"אני לא יכולה!!"

"את באמת חייבת להירגע"

אנה התיישבה על אחד מהכיסאות בעצבנות.

"אז הן נסעו איתם!! מה קרה?"

"המון!! עכשיו אני לא יכולה לנקום!!"

"יו תפסיקי כבר עם הנקמה המפגרת הזאת!"

"למה שהיא תפסיק סנדרה?! איימי לקחה לה את טום, היא תשלם!"

קריסטינה יצאה לעזרתה של אנה.

"נכון מאוד!"

"אז מה את מתכוונת לעשות?"

"זאת הבעיה, שאני לא יודעת"

אנה משכה את אחת הכריות וחיבקה אותה בזמן שהיא חושבת על רעיון.

"יש לי רעיון!!!"

אנה קפצה פתאום.

"מה?!"

"בנות, תארזו מזוודות, אנחנו נוסעות!!"

היא אמרה בשמחה וחייכה חיוך מנצח.

_

"אני דואגת..."

אמרה איימי לטום בזמן שהם שכבו על המיטה בחדר שלו אחד ליד השנייה.

"למי?"

"לאנה.."

"שוב פעם?"

טום התרומם טיפה והיה עם ראשו מעלייה.

"אני לא יכולה להפסיק, היא אחותי, אני במה היא תסתבך כשאני לא לידה"

"איימי, היא כבר בת 16, אני בטוח שהיא מסתדרת מצוין"

"מאיפה אתה יודע? הרי מה קרה במועדון"

"כן, אבל זאת הייתה תקרית קטנה, כול אחד עושה טעויות לפעמים, אל תדאגי בגלל זה"

הוא חייך עלייה וליטף את פנייה בעדינות.

_

"וואי שיט, מה השעה?"

"עוד מעט עשר בלילה, למה?"

"עוד מעט סוגרים פה, בוא נלך"

הם שילמו למלצר על השתייה ויצאו מהבית קפה, הם תפסו מונית וסשה מסרה את הכתובת של הבית שלה.

"אני הראה אותך שוב?"

"אם תיתן לי את המספר שלך אז.. כן"

סשה צחקה והם החליפו מספרי פלאפונים.

"תעצור פה..."

היא אמרה לנהג ויצאה החוצה כשגיאורג אחריה.

"תודה רבה על הערב הנפלא"

היא חייכה וחיבקה אותו.

"והלא צפוי"

צחק גיאורג.

"ממש לא צפוי!"

סשה צחקה גם היא.

"אז... נתראה"

היא חיבקה את גיאורג שוב ונכנסה לתוך הבניין, גיאורג חזר למכונית, לא מאמין למה שקרה כרגע, באותו היום כשהיא הלכה הוא פשוט לא האמין שהוא יראה אותה שוב, והנה היא, מופיעה לה, היא שמח, כל כך שמח.

_

הוא קירב את ראשו עלייה באיטיות ובהיסוס, הוא לא ידע אם זה באמת מה שהיא רוצה, אבל הוא היה מוכן לקחת את הסיכון.

האפים שלהם נגעו אחד בשני בעדינות, השפתיים שלהם היו כל כך קרובים אחד לשני, הם יכלו להרגיש את נשימותיו של השני הולכים וגוברים, הוא הצמיד את שפתיו לשלה לנשיקה ממושכת....

מצטערת שלקח לי המון זמן לעלות פרק, לא היה לי זמן לכתוב, והוא גם די קצר... אבל אני דווקא ממש אהבתי אותו... אני אנסה לעשות את הפרק הבא הרבה יותר ארוך D: תסלחו לי 3>

פרק 19

"איימי ומלני!!!!!"

נשמעו צרחות המעריצות מבחוץ.

"שיט. הן עדיין לא הלכו?!"

"אני אלך לסלק אותן"

סימון קמה מהכיסא ויצאה מהבית.

"בנות אני מבקשת ממכן ללכת"

"אנחנו לא הולכות מפה עד שאיימי ומלני יצאו החוצה"

אחת מהן אמרה בעצבנות.

"את תאלצו אותי לקרוא למאבטחים!"

"טוב בנות בואו נלך, אבל אנחנו עוד נחזור! הן לא יעברו את זה בשקט"

אחת מהן אספה את כולן והן הלכו משם, סימון נשמה לרווחה ונכנסה חזרה לבית.

"הן הלכו"

"יופי"

חייכה מלני ונשמה לרווחה.

_

הבנים היו באמצע חזרה כשדיויד נכנס לחדר.

"טום וביל יש לכם היום ראיון בשמונה בערב"

"מה? למה?"

"רוצים לראיין אתכם בקשר לחברות שלכם, אז תחשבו טוב לפני שאתם עונים!"

"אוח, אני שונא את הראיונות האלה!"

נאנח ביל והתיישב על הכיסא בכבדות.

"מי לא?!"

_

שמונה בערב באולפן:

"אתם מוכנים?"

המראיין התיישב מול הבנים, הם הנהנו בראשם לחיוב.

"אז נתחיל"

הוא חייך והוציא את הדף על השאלות מהכיס.

"שלום לכם בנים"

"שלום"

טום וביל ענו ביחד.

"כולנו שמענו על השמועות שעוברות בין כול המעריצות על החברות שלכן, שבעצם הם כבר לא שמועות, הרי ראינו את התמונה של ביל ושל חברה שלו בעיתון. ביל, אולי תספר לנו עלייה טיפה? מה שמה?"

"מלני"

הוא ענה בלי חשש.

"בת כמה היא?"

"17 וחצי, היא עברה מארצות הברית לפה לפני כמה שבועות"

"עד כמה שכולנו הצלחנו להבין, היא והחברה של טום חברות. ואגב אם כבר הזכרנו טום, אולי תספר לנו עלייה?"

"קוראים לה איימי, היא בת 17, גרמניה במקור והיא לומדת בפנימיית אומניות בברלין"

הוא חייך חיוך גדול.

"אני מנחש לעצמי כמה המעריצות היו מאוכזבות כשהן יקראו את זה"

צחק המנחה.

"אז מה להגיד להן? לחתוך ורידים?"

שאל בציניות והבנים צחקו.

"מה פתאום! רק בגלל שיש לנו חברות? זה שטותי לגמרי, הן צריכות לאהוב את המוזיקה שלנו, ולא לחתוך ורידים כי יש לנו חברות"

"צודק"

"תודה רבה לכם בנים על הראיון הנפלא"

_

"מה תרצו להזמין?"

"אני קפוצ'ינו"

ענה גיאורג.

"אותו הדבר"

ענתה הבחורה בחיוך.

גיאורג לא הצליח להסיר את עיניו ממנה, הוא לא האמין שהיא שוב לידו, איתו.

"מה קרה?"

היא ציחקקה.

"לא חשבתי שאני הראה אותך שוב.."

"למה לא?"

"כי את הלכת במהירות כזאת.... בקושי הספקתי להגיד משהו כבר נעלמת.... חשבתי שזה כבר אבוד ושאין סיכוי שאני אפגוש אותך שוב"

הוא חייך במבוכה.

"אבל הנה אני"

היא חייכה עליו.

_

שעה קודם:

גיאורג יצא מהבית כשהוא מחופש כמה שיותר כדי שמעריצות לא יזהו אותו, הוא התחיל ללכת לכיוון אחת החנויות כדי לקנות סיגריות שבדרך נתקל במישהי, הוא הרים את ראשו ולא האמין למראה עיניו....