פרק 29
טום רץ לכיוונה במהירות וניסה להזיז אותה במהירות הצידה, הם נפלו שניהם על המדרכה, והמכונית עברה, איימי הייתה מעולפת וטום שכב לידה מתנשף.
"איימי!! טום!!"
מלני צעקה ועברה את הכביש במהירות שכול השאר אחריה חוץ מאנה שנעלמה מן המקום.
"טום אתה בסדר?"
"כן, תודה.."
טום התרומם טיפה והסתכל על איימי המעולפת, דמעות הציפו את עיניו.
"חייבים להתקשר לבית חולים!"
"אבל למה? היא בסדר"
"ומה עם התינוק?!"
מלני אמרה בדאגה, שפתאום קלטה שטום בכלל לא יודע על התינוק.
"איזה תינוק?"
"טום.. כנראה שאיימי לא סיפרה לך, היא בהריון.. ממך"
"מה?! אני לא מאמין!"
הוא קבר את ראשו בין ידיו.
"אני מתקשר לבית חולים"
ביל צלצל עליהם, וכעבור עשר דקות הם כבר היו בדרך לבית החולים.
_
הם ישבו על הכיסאות במסדרון, מחכים לרופא שיגיד להם מה מצבה.
"ואם התינוק... מת?"
"אסור לחשוב ככה"
מלני הרגיעה אותו.
"אני לא מאמין שהייתי כל כך טיפש!!"
טום נתן לעצמו מכה בראש וקבר אותו בין ידיו.
"טום, אתה לא יכולת לדעת, וחוץ מזה.. זאת לא אשמתך, זאת אנה"
"כן, רק שאיימי לא יודעת את זה"
"היא תדע.. אנחנו נספר לה"
דלת החדר של איימי נפתחה והרופא יצא משם.
"מה איתה?!"
טום התקדם לעברו במהירות.
"היא בסדר... למזלנו היא לא נפגעה קשה מדי, אתה החבר שלה?"
"כן.."
"והיא סיפרה לך שהיא בהריון?"
"הן סיפרו לי.."
אמר והצביעה על מלני, סשה וג'סיקה.
"התינוק נשאר חיי למזלנו, זה באמת נס.."
כשטום שמע את זה הוא נשם לרווחה ואבן ירדה לו מהלב.
"אפשר לראות אותה?"
"היא ישנה.. אבל כן, תיכנס בשקט"
טום נכנס בזהירות לחדרה של איימי וסגר אחריו את הדלת, הוא התיישב לידה והתחיל לבכות בשקט.
"אני לא מבין איך יכולתי להיות כל כך טיפש..."
הוא החזיק את ידה בעדינות.
"איך נתתי לזה לקרות, איך נתתי לה לסמם אותי"
הוא ניגב את הדמעות שלו.
"אולי את לא מאמינה לי, אבל את כן היחידה בשבילי, את היחידה שבאמת התאהבתי בה, את זאת שגרמה לי להבין מה זאת אהבה, וכמה היא יכולה להיות נפלאה"
הוא נשם עמוק והמשיך.
"אני לא מאמין שיש לנו תינוק ביחד... זה מדהים. את מדהימה, הבחורה הכי מדהימה שהכרתי בחיים שלי, איך יכולתי להיות כל כך מטומטם איך!"
הוא הרכין את ראשו על ביטנה, מנסה לשמוע את התינוק, אך ללא הצלחה.
"אני כל כך אוהב אותך איימי, כל כך.."
"גם אני אוהבת אותך טום.."
איימי פתחה את עיניה והסתכלה על טום.
"איימי.."
הוא ליטף את פניה בעדינות.
"אני כל כך מצטער.."
"אם לפחות היה לך הסבר.."
"איימי, היא שמה לי סם במים, לא ידעתי מה אני עושה, אני נשבע לך.."
הוא הסתכל לה ישירות בעיניים והיא התמוגגה.
"זאת האמת?"
"ורק האמת, אני לא יכול לבגוד בך.. אני אוהב אותך יותר מדי"
הוא חייך לעברה ופתאום נזכר בתינוק.
"חשבתי על שמות לתינוק"
"אתה מהיר"
היא צחקה.
"אם זאת בת נקרא לה כריס, אם זה בן נקרא לו... ביל!"
"אתה רוצה לקרוא לבן שלך על שם האח התאום שלך?"
"למה לא?"
"טוב, מוסכם"
היא צחקה וחייכה.
"למרות שאם נקרא לו ככה יכול להיות שהוא יהיה עם קצת פיגור שכלי"
הוא הרגיש את המרפק של איימי בצלעותיו.
"איי!"
"זה לא מצחיק! זה אח שלך"
"סתם בצחוק, נקרא לו ביל, אולי יקבל את התכונות הטובות שלו"
טום צחק ואיימי חייכה.
"את לא מבינה איך זה עושה אותי מאושר המחשבה שיש לנו תינוק ביחד, שיהיה לי ילד ממך"
"טום, אתה בטוח שאתה רוצה את הילד הזה? בקושי זמן אליי יש לך עם כול סיבובי ההופעות האלה, התינוק יכביד עלייך"
"אני בטוח, ומצידי שאת והתינוק תבואו איתנו לסיבובי ההופעות!"
הוא חייך וחיבק את איימי שהייתה כל כך מאושרת.
_
מלני וביל ישבו על הכיסאות במסדרון מחובקים עד שפתאום ביל קם.
"אני הולך לשירותים"
הוא חייך והתקדם לכיוון השירותים, מלני המשיכה לשבת על הכיסא שפתאום נשמע צלצול, היא הסתכלה הצידה וראתה שהפלאפון של ביל מצלצל.
"הוא שכח אותו פה.."
היא דיברה לעצמה וגיחכה, היא הרימה את הפלאפון וענתה, ולפני שהספיקה להגיד משו היא שמעה קול של נערה צעירה בצד השני.
"ביל?! זאת אמילי"
"מי זאת אמילי?"
"הגעתי לפלאפון של ביל קאוליץ?"
"כן.."
"ומי את?"
"את זאת שהתקשרת, אולי תגידי לי מי את?"
"אני החברה של ביל, נפגשנו לפני שנה והייתי צריכה לעבור לישראל, אבל עכשיו חזרתי!"
מלני יכלה להרגיש את החיוך שמרוח לה על הפנים... היא הייתה בהלם ממה שהנערה אמרה לה, היא לא יכלה לענות, היא ניתקה את הפלאפון ושמה אותו לצידה.
"מי זה היה?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
