מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

עוד מעט ועברו חמש שנים מאז שאינך כאן ,לפחות  לא במימד שאנחנו מכירים ,
הדלקתי לך נר וגם לאבא .
אני יודע?

ככה נהוג, אז הדלקתי ,
אם זה עוזר למישהו אין לי מושג ,
אולי מחבר אותי שוב, לכמה דקות עם האין.
חוה אלברשטיין ברקע שרה בקול מלטף ונעים ,

"רוצה להיות ילדה טובה,
אני לא בוכה 
רק מתגעגעת"

הלב ממאן לשכוח,
והבור שרובץ שם בין הצלעות לריאות ,
בור ענק ,
גדול מה GROUND ZERO  ,
כזה  מין בור ששום בנין שייבנה בתוכו לא יוכל למלאו.

 כמעט חמש שנים עברו מאז שאת אינך ,
הזמן עצר מלכת,
מחוגי השעון ,כולם עצרו, ביום בו עצמת את עינייך,
הקוקיה  שוב אינה מכריזה על השעה,
בשעון על הקיר בבית סבא וסבתא.
לא חשבתי שאפשר להתגעגע לחפצים ,
להתגעגע לאנשים זה טבעי,
אבל לחפצים?
אז כן ,
אני מתגעגע לכל אותם חפצים שאינם עוד ,
שהלכו בלי שוב ,ביחד עם האנשים שאהבתי,
מכונת התפירה של סבתא,
הרדיו מעץ ורשת של סבא,
המצית של אבא,
המסרגות של אמא ,
לכאורה סתם חפצים ,
אך כל אחד מקפל בתוכו געגוע מעקצץ בגרון.

 בחוץ חג ,
דממה של יום כיפור,
ולך יש הרבה על מה לכפר, אלוהים ,
אבל אני ?
אני סלחתי לך מזמן,
כזה אני ,
ילד דפוק וסלחן .