______________________________
אני כעוס כמו שלא הייתי מזמן, כן גם עצוב, אך כעוס בעיקר. עשרות ניאו נאציים יהודים קיבלו את פני בשקיות חרא מסריחות, בשר רקוב שתן והפרשות.
המון מוסת צמא לדם, שמע את קריאתו של אורי לופוליאנסקי, ראש העיר הכי חשוך בעולם,
וראה בכך אות להתרת דמם של "הכופרים הטמאים". המון מוסת עם שנאה בעיניים חיכה רק לאות כדי לעשות בנו שפטים.
אתה עומד חסר אונים בקהל של אלפים, כשקית כזאת נזרקת מאן שהוא, מפיצה סירחון של מחנות מוות,
ואתה לא יכול להימנע מההשוואה. ככה נראים הניאו נאצים באירופה, כך הם נשמעים, תנו להם רק רובים או סכין ותראו מה הם יעשו לאימאימש'כם.
כן, ניאו נאצים בירושלים,מי היה מאמין. כאלה שקוראים קריאות נאצה בעד מותך,
עיוורים משנאת אחר לא הגיונית, כאלה שדוקרים כדי להרוג.
מיליון שוטרי מג"ב לא יכולים לסכין זדונית אחת ושלושה קורבנות של סכין נופלים על הארץ מתבוססים בדם.
אתמול זה היה הם, מחר זה אני ואתה.
הכתובת כבר ברחוב, מזמן כבר לא על הקיר.
לכל החכמים ששאלו בתמימות רבה ,"למה צריך מיצעד ", " קיבלתם כבר את כל מה שרציתם",
"החברה מקבלת אתכם, עובדה", "אתם בתודעה".
ואני אומר, חלומות תל אביביים באספמיה.
אתם יוצאים מטר מתל אביב והחושך משתלט על הכל.
המסר - תהיו נחמדים ותישארו בגטו התל אביבי והפריקי שלכם.
רק אל תלכלכו את רחובות ערינו הקדושות והמהוגנות.
המצעד, אתמול בירושלים, היה מצעד פוליטי וחברתי, לא היו בו משאיות ודראגיסטים, בחורים חשופי תחת או נערות בציצים פרחוניים.
היו בו אלפים רבים של אנשים אמיצים, שאכפת להם ממה שקורה כאן במדינה, לוחמי חופש שיילחמו עד זוב דם למען חופש הפרט שלהם שהוא חופש הפרט שלכם.
אם היו רגעים בהם לבי נמלא גאווה, היו אלה הרגעים בהם צעדתי עם לוחמי החירות האמיצים האלה.
אחי ואחיותי היקרים,
אני אהיה אתכם לאורך כל הדרך,
ואם צריך להלחם אלחם,
ואם צריך להיפצע אז אפצע,
כי יש מעט מאד מטרות בחיים ששווה להילחם בעדם,
והחופש שלכם ושלי הוא אחד מהם.
ולכל אלה שעמדו משקיפים מהצד, לכל ההומואים התל אביבים שלא הגיעו מכל מיני סיבות שונות ומשונות, לכל אחי ואחיותי הסטרייטים, אל תתנו לנו להיות לבד במצעד הבא מול הקניבליים האלה,
בואו לחזק את ידינו בשרשרת אנושית של שלום ואחווה חופש ושוויון.
ולסיום, לא יכולתי להתאפק, הנה קריאה, שהיתה חביבה עלי במיוחד:
לופוליאנסקי אל תדאג
עוד ניראה אותך בדראג
בבלוג זה
בכל הבלוגים
