מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

___________

יש לי סוד. נו לא בדיוק סוד אבל נידמה לי שרוב האנשים לא יודעים על כך. אני משוגע על מוזיקה ערבית!

 יש לי אוסף עצום של דיסקים  בנושא, וגם שאני אוהב בטרוף כלי נגינה שנקרא עוד,

 ואפילו התחלתי ללמוד לנגן עליו (זה לא כל כך מפחיד כמו שזה ניראה).

השבוע חבר הביא לי דיסקים של זמרת צרפתיה ממוצא אלג'ירי, עם קול מדהים  ששרה בגנון אתני המערב שנסון צרפתי/מוזיקה ספרדית ומוזיקה ערבית. פשוט תענוג לאוזן, לזמרת קוראים סועד מאסי, והיא לדעתי הדבר הבא במוזיקת העולם.

אני מניח שברגע שזמרים ישראלים יגלו אותה הם בטוח יתרגמו כמה מהשירים המדהימים שלה.

ואז נזכרתי בסיפור שפירסמתי לפני שלוש שנים והחלטתי שזה הזמן להעלות אותו באוב, אז הנה הוא:

חליל הקסם

הצלילים שבקעו ממקלט הרדיו המתכתי היו מכשפים ביופים  ומיסתוריים לא פחות , הוא לא זכר מתי שמע אותם לראשונה , אולי כשהיה תינוק בעריסה  , אם אכן ישנן זיכרונות מהגיל הזה,  ובכל זאת הם הביאו איתם ניחוח אחר  , ממקום אחר .

היה זה הרדיו היחיד בבית , יותר נכון טרנזיסטור , כי רדיו גדול מעץ ורשת שמחובר לחשמל,היה בעצם רק בבית סבו ,בסלון   , במרכז המיזנון  במקום  הראוי לו .

הוא נזכר איך שיום אחד הופיע הרדיו המתכתי הזה בחייו ושינה אותם , לא תמיד הוא הבין איך כל העולם ,וכל מה שקורה בו ,  ניכנס לתוך הקופסא  המתכתית והקרה הזו ,ועם כל זאת הפכה לחלק מהותי בחייו .

הכי אהב לפתוח את הרדיו ולסובב את כפתור התחנות ולראות את המחוג נע ימינה ושמאלה על פני מספרים שטרם ידע לקרוא ,וכל תחנה צפנה בתוכה עולם קסום של צלילים ושפות שלא הבין.

כך הוא גילה  במיקרה את התוכנית לאם ולילד ,הוא למד שהתוכנית  הזו היא רכה ומלטפת כמו אמא   , והאישה בתוכנית  דיברה רק אליו וסיפרה לו סיפור בהמשכים , והבטיחה שמחר תמשיך לספר  את שאר הסיפור.

דרכה הוא הכיר לראשונה את נילס אולגרסן ואווזי הבר  , ואיתו  יצא לחפש את אימו האמיתית כשקראה לו את "הלב" .

וכך בערב אחד , כשאמו היתה עסוקה בתפירה ,ואביו טרם שב מהקיוסק בו עבד , ישב לו במיטתו וסובב את כפתור התחנות ימינה  ושמאלה, מחפש  יעד חדש לכיבוש , כשהופיעו הצלילים המכשפים הללו,

והיה להם טעם של תפוח מסוכר  , אדום ,שהיה מוכר זקן אחד עם תלת אופן תוך הכרזה על מרכולתו : " גדללה  עמבר "  .

הם לא דמו לשום צליל ששמע בעבר , מסולסלים , זוחלים ומתפתלים  ,מחלחלים היישר אל תוך גופו . הוא חש מעין התפוצצות בבטן וגלים ואז בפעם הראשונה הוא בכה בלי שכאב    לו משהו   בגוף  . האישה ברדיו  שרה לו בשפה שדמתה מאד לשפה שדיברו ביניהם הוריו כשלא רצו שיבין , ולמרות זאת  הבין כל מילה  ומילה     ששרה לו .

הוא היה נבוך ומבויש לגלות את אימו עומדת בפתח החדר מחייכת אליו : " אתה אוהב את המוזיקה הזאת ? , אתה יודע מי זאת הזמרת ? זו הזמרת הכי גדולה בעולם , אום כולסום קוראים לה  . היא  מפורסמת מאד , אתה יודע שהיא  יכולה לשיר שתיים עשרה שעות בלי הפסקה." 

הוא לא ידע כמה זה שתיים עשרה שעות  ,  אבל ידע שהוא רוצה לשמוע עוד ועוד בלי הפסקה  ,

וקיווה שלא תיגמר  לעולם . אך הצלילים המכשפים טיפסו לשיא  וכבו  אט אט .

אמו  ראתה   את הבעת האכזבה על פניו ומיהרה להרגיע  " אתה  יכול לשמוע  אום כולסום כל יום אם אתה רוצה  , תמיד באותה שעה  , שש וחצי  , אני אגיד לך מתי ,אם אתה רוצה " .

היה משהו מאד מרגיע בעובדה שהיו מעתה בחייו שלושה דברים קבועים  שלא ישתנו , אמא ,לאם ולילד ואום כולסום .

פעם כשהיה כבר בן 9 , היה ישוב על מיטתו באחד מערבי הקיץ  מחבק את  הרדיו  הישן והנאמן  , מאזין לזמרת שידע לבטא כבר את שמה , שמע את אביו  רוטן על כך שהוא מעדיף לכלות את  זמנו בהאזנה לזמרת האטישמית הזו , ששרה לחיילים המיצרים "  אחי הגיבורים , צאו וכיבשו את אדמת פלסטין ", במקום לעשות שעורים ,ובסוף מה שיצא ממנו זה זבלן , והוא בסוף ידבר בעיריה שיסדרו לו   עבודה בתור זבלן .

פעם אחרת אביו חזר מעט שתוי וגילה שהוא עדיין לא ישב להכין  שיעורים ,ובמקום זה הוא יושב ומשחק לו עם הרדיו ,והזהיר אותו שאם הוא לא יפסיק מייד אז הוא ירסק את הרדיו ,אך הצלילים הקוסמים  שלחו אותו למחוזות אחרים ,והנה הוא לא שם לב , והנה אביו חוטף את הרדיו ודופק אותו בפינת הקיר שוב ושוב ושוב ואז שומט אותו על הריצפה , והוא מנסה להסתיר את דמעותיו  בעזרת  עווית של חיוך שהיה מגייס  כשדמעות לא רצויות היו פורצות מעצמן

ומאיימות להשפילו עד עפר , הוא לא ייתן  לפוגעים להינות מטעם הפגיעה  . מיד מיהר להרים את הרדיו ולהפעילו , תוך שהוא צוחק בבעתה בעניים מוצפות " הרדיו פועל  , הרדיו פועל " ואלמלא אימו שחצצה בינו לבין  אביו , היה הסיפור ניגמר רע , אם כי זכר שאביו מעולם לא הרים עליו יד , איים ,  כן , אך מעולם לא הרים יד  .

מאז אותו יום  , כמו במכת גרזן , נחתך החבל שקשר אותו לאותם צלילים ולא הוסיף להאזין להם. יותר מכך הוא   החל לתעב אותם , לבוז להם ,ולשנוא אותם .

 השנים חלפו ,והוא היה בן 17 , בוגר מכפי גילו , רוקד  לצלילי  הדיסקו שהלמו בגופו עם מיניותו המתפרצת , כבר לא היה אבא שיגיד מה אסור ומה מותר ,ואמו היתה שם ולא שם .

ממציא את עצמו מחדש , היתה לו זהות  חדשה ,והוא מחק מזכרונו את הילד שפחד לבכות שלא יחשבו שהוא חלש . הוא היה איש  , ולא היתה לו שום כוונה שילד עם  טרנזיסטור יקלקל לו את זה . במציאות שלו  היה רק עתיד חדש ומבטיח , ולא שום עבר בריח של טחב ותמונות שחור לבן.

שנה אחר כך התגייס לצבא .

בצבא מצא לעצמו  ג'וב באפסנאות כללית , עבודה קשה אך עם חופש רב . הוא אהב כל רגע  כיון שהתפקיד היה כרוך בהרבה נסיעות לבסיסים אחרים ,והוא  שמעולם לא טייל בארץ , שש לכל הזדמנות ,    לצאת מגבולות הבסיס אל המרחבים שלא הכיר .

 בכל נסיעה כזו היה מתלווה אל  נהג משאית  , אך תמיד מתוך התנשאות, העדיף לשבת מאחור . הם היו מעמיסים קרטונים מלאים בציוד  והררים של כביסה נקיה , הוא היה נשכב על ערמות הדגמחים הרכים  ,שקוע  בעולמו  , מנסה לאטום את עצמו לשירים של זוהר ארגוב שהיו מתנגנים  בקבינה .

כל הנהגים שנאו אותו    , הרגישו שהוא מתנשא   ,אפילו פעם אחת שמע אותם מדברים בקשר, הם קראו לו " משתכנז מסריח "  .

ואז יום אחד הוא פגש את לואיס , לואיס היה נהג מזן אחר , עדין  , רגיש ,  מיוחד  .  

 הם הפכו  מיד לחברים בלב ובנפש  . לואיס היה חבר כמו שלא היה לו מעולם , כמו שחלם תמיד שיהיה  לו .  הוא לא האמין שמישהו בעולם הזה  עשוי להיות כל כך אוהב בשבילו .הם ישבו שעות על גבי שעות מדברים ומספרים זה לזה  על החלומות ואיך היו רוצים שהעתיד ייראה  ,ומה  כל אחד יהיה  בבוא הזמן . לואיס סיפר שבכל ליל שישי יש קידוש אצלם  בבית , ובאים האחים והאחיות עם כל הילדים , ובסוף הארוחה כולם יושבים  מסביב בסלון ואביו  מספר לכולם בפעם המיליון  איך יצאו ממצרים  הוא ואימו וכל הילדים  , ואיך עלו לארץ  ואיך לואיס נולד בדרך  ,ואיך הגיעו  לאשדוד,  בהתחלה  למעברה ואחר כך לשיכון ,  ואיך ברוך השם כולם הסתדרו  בסוף והנה כולם יושבים  כאן ביחד ונהנים , ואז אביו מפעיל את הטייפ והם שומעים  בגעגוע את  המוזיקה   שנהגו לשמוע לפני שעלו לארץ. וכשסיים לואיס  לספר על מישפחתו ,  הגיע  תורו לדבר  ,והוא שתק . לואיס  המופלא הבין  ולא לחץ ,ואז בדרכו החוצה לשמירה ,  עצר לואיס ליד הדלת  והושיט לו מתוך הדובון הצבאי ווקמן וזוג אוזניות

 "קח  תשמע  , זה משהו אחר לגמרי "

הוא הניח בהיסוס את האוזניות על ראשו ולחץ play    .

הצלילים המשכרים  תפסו את ליבו בצבת של כאב   מוכר  , גופו כאב  בעוצמה  שאיימה לפרק אותו  לרסיסים, הוא רעד  בטרוף,  ולואיס תפס אותו חזק  והצמידו אליו ,

"זה בסדר זה בסדר זאזי, זה בסדר , תן לזה לצאת החוצה, אל תעצור את זה " 

  "אהההההההההההההה  אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה "

מבעד לצלילי החליל המיבב  הוא שמע את אום כול סום  קוראת לו

 " בוא הביתה בן אהוב,

בוא אלי,

אל חיקי החם

אל ליבי המתגעגע

בוא בן אהוב

חסרת לי מאד " .