מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

___________________

הבטחתם לכם סקופ, והנה אני מקיים,

הנה בפירסום ראשון, הקעקוע שעשו לי על כתף ימין,

תהנו.

למה סוסון ים?

כי סוסון ים הוא חיה מקסימה בעיני, הוא חי חיים מיוחדים(תקראו איך הנקבה מכניסה את הזכר להריון)

והכי חשוב, מדובר בחיה שנמצאת בסכנת הכחדה בכל העולם.

אחרי שתהנו מהתמונה, כל מי שמעוניין, מוזמן לקרוא על סוסוני הים.

סוסוני הים חיים במים רדודים באזורים מרובי אצות ועשבי ים ובשוניות אלמוגים. הם ניזונים מבעלי חיים זעירים סרטנים ודגיגים - שהם שואבים בחדקיהם לתוך לועם הצר. בגיל צעיר הם אוכלים סרטנונים ויצורי פלנקטון, ומעריכים כי סוסון ים צעיר מסוגל ללכוד כ-3,000 יצורים זעירים ביום. בגיל מבוגר הם כבר יכולים לאכול דגיגים. במקומות החיות שלהם יש דיירים קבועים נוספים, כמו קיפודי ים ומדוזות, שמתחרים עמם על המזון. כתוצאה מהתחרות על המזון נשארים הצעירים רעבים במרבית הזמן. סוסוני הים מסוגלים להחליף צבעים בתוך זמן קצר מאוד - מחום-צהבהב חדגוני עד לצבעים פסיכודליים עזים וססגוניים. שינוי הצבע נועד להתאימם לסביבתם ולסייע להם בהסוואה מפני אויבים ומפני טרף, עד שכמעט אי אפשר להבחין בהם בסביבתם הטבעית. במהלך האבולוציה חלק מהם הצמיחו על גופם גדילי עור שמשווים להם צורת אצות או אלמוגים. הם ציידי מארבים שנוהגים לכרוך את זנבם מסביב לאצה ולהמתין לסרטנים ולטרף חי אחר שישחה בסמוך, ואז הם שואבים אותו אל קרבם.

בני הזוג מחזקים את הקשר הזוגי שביניהם בכל בוקר בטקסי חיזור משולהבים שבהם הם רוקדים ריקוד מסוגנן סביב עלה של עשב ים ומשלבים את זנבותיהם. כשהנקבה מוכנה, מתחיל הטנגו המסכם: הזכר מותח את גופו, כאילו מחקה את חבלי הלידה הקשים שיעבור בעתיד, והנקבה יכולה לוודא שכיס דגירת הביצים שלו ריק. כאשר הזכר זוקף את ראשו בעת החיזור הזה, הוא מסמן לנקבה שהוא מוכן להתחיל. היא מניעה את ראשה בקשת, והזכר מגיב ברעידות. ככל שהיא מהנהנת חזק יותר, כך גוברים ההנהונים שלו. הם ניצבים זה מול זה, כורכים זנבות ועולים כלפי מעלה, ואז נפרדים וחוזרים על הטקס הזה לפעמים גם 50 פעמים, במשך שעות רצופות. כל זאת כדי לייצב את עצמם במצב אופטימלי שיאפשר לנקבה להחדיר את צינור ההטלה שלה ביתר קלות לתוך כיס הדגירה של הזכר. בעת החדרת הביצים עולה הזכר בצורה אנכית קרוב לפני המים כדי לקלוט אוויר. בסוף התהליך מצליחה הנקבה להחדיר את הביצים לכיס, ובהזדווגות מועברות מאות ביצים מהנקבה לזכר בתוך פחות מחמש שניות, ב"התגפפות" חזיתית. אז משחרר הזכר פרץ של זרע שנועד להפרות את הביציות. עם השלמת ההפריה נסגר כיס הדגירה. לאחר ההחדרה הנקבה מסתלקת מהזכר. במקרים מסוימים יש "פספוסים", כשזוג מנסה להזדווג בין זרמי הים וקשה לו להתייצב כראוי, הנקבה המיוחמת עלולה לפלוט את ביציה האדמדמות לים, ולא לתוך כיסו של הזכר. את ההזדווגות הראשונה שנצפתה בטבע תיארה החוקרת הקנדית, ד"ר אמנדה וינסנט, כך: "זה מתפתח כמו ריקוד אטי במשך שעות רבות, בני הזוג מפגינים עניין בשינויי צבע קלים - מחום לצהוב הם זזים צמודים זה לזה, משלבים זנבות, לפעמים הם אוחזים באותו גבעול עשב, ולפעמים ינועו סביבו במעגל" כאשר זיווגו זכר אחד עם כמה נקבות, נצפתה תחרות ביניהן, אבל זו לא הייתה תחרות נלהבת. תמיד הזכר יזם את החיזור, והתנהגותן של הנקבות הייתה מתונה. אולם, כאשר זיווגו שני זכרים עם נקבה אחת, המצב השתנה לחלוטין והזכרים שידועים בשלוותם, נשכו זה את זה בפראות, והפכו ליריבים אכזריים. הם נאבקו בזנבותיהם ונגחו בראשיהם, במטרה להשיג את הנקבה. בטבע אירועים כאלה נדירים במיוחד מאחר שבני הזוג מונוגמיים, ומכירים היטב זה את זה. אצל סוסוני הים אין אפוא מקום ל"הזדווגויות מחוץ לקשר הזוגי" האופייניות לדגים אחרים. אצלם יש היגיון לנאמנות, מאחר שהם צריכים להגיע לתזמון רבייתי מושלם, שבו הנקבה מוכנה עם הביצים החדשות בדיוק ברגע שכיס הדגירה של הזכר מתרוקן, והוא מכין את עצמו במהירות לקליטת הביצים החדשות. בעת החדרת הביצים הזכר, כאמור, עולה בצורה אנכית קרוב לפני המים כדי לקלוט אוויר. תופעה זו לא מוכרת אצל אף דג אחר מלבד סוסון הים. כמו כן מעולם לא נודע שיש דגים אחרים שמסוגלים להפרות את הביצית בתוך גופו של הזכר. לאחר השלמת ההפריה נסגר כיס הדגירה. במשך עשרה עד 12 יום מבודד נוזל הכיס מהסביבה החיצונית ורמות המליחות והחמצן שבו נשמרות יציבות. כל אחד מהעוברים עטוף ברקמת חיפוי בדומה לשליה. הרכב נוזלי כיס הדגירה משתנה במהלך ההיריון, מנוזלי שליה לנוזל שדומה בהרכבו למי הים, שנועד ככל הנראה להכין את הצאצאים למפגש עם מי הים לאחר ההשרצה. מספר הצאצאים שסוסון הים מסוגל לאחסן בכיסו תלוי בגודל הכיס.  ברגע שהעוברים מסיימים את התפתחותם נכנס האב לתהליך השרצה כואב ומתיש שמתחיל לרוב בלילה ועלול להימשך יומיים. לבסוף נפרץ הקרום שסוגר את כיס הדגירה וסוסוני ים זעירים ומפותחים יוצאים למי הים. עם היוולדם הם נראים כהעתק מושלם של הוריהם. האב שותף פעיל בלידה, והוא מסייע להם לצאת מכיס הדגירה לים הפתוח בעזרת צירי לחץ. מיד עם צאתם הם עצמאיים, והם חייבים לצוד כדי שלא לגווע ברעב. גם לו רצו אין להורים פנאי לטפל במאות הצאצאים החדשים מאחר שבזמן שהאב היה בהיריון, ייצרה האם דור חדש של ביצים. יום אחד בלבד לאחר שהזכר סיים את ההשרצה, שבה אליו הנקבה עם קבוצת ביצים נוספת שמחכה להפריה. במשך כל עונת הרבייה, שנמשכת לא פחות משבעה חודשים, מתעבר הזכר בכ-12 מחזורי היריון בלי הפסקה, ומשריץ בממוצע כ-300 סוסוני ים זעירים בכל שגר. רק מעטים מהם שורדים ומרביתם מתים ברעב או נסחפים בזרמים. בתחילת חייהם לא ניתן להבחין בין זכר לנקבה, ורק לאחר הופעת כיס הדגירה אפשר לקבוע בוודאות את זוויגו של הסוסון. לאחר כחצי שנה מנסים אלה ששרדו את תלאות הים למצוא לעצמם בני זוג, ולהתחיל את חייהם כבוגרים.