מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

_______________________

יום הפקודה נקבע ליום המחרת, רביעי בשתיים עשרה בלילה. דליה אמרה שנראה לה, שאם הוא כבר יעיז להסתובב בחוץ, זה יהיה רק בשעות שהרחובות ריקים.

שלפתי מהארון את הבגדים הכי נועזים שיש לי (חצאית מיני,חולצת לייקרה הדוקה וג'קט ג'ינס צמוד). על האיפור היתה אחראית רוחמה שלמדה איפור אצל ירין שחף, וככה יצאנו שמונה בנות בשני רכבים לאזור שהמשטרה דיווחה שראו אותו לאחרונה.

את האמת לא נתתי לזה הרבה סיכוי אבל אמרתי ,יללה, מקסימום העברתי ערב כייף עם הבנות.

סימנו על המפה את האזורים שבזמנו הוא פעל בהם, איפה שהיו רוב מעשי האונס שלו, ולשם נסענו.

ככה פטרלנו איזה שלוש שעות,שתינו הרבה קפה ששושי הכינה ולא ראינו כלום.

בסביבות שלוש ורבע היה נדמה לנו שראינו , דמות נמוכה לבושה דובון וקסקט על ראשה, חוצה את שדרות עימנואל וחשדנו שזה הוא.

"סימה מאמי, אני מתקשרת אלייך עכשיו, תשאירי את הפלאפון פתוח כל הזמן"

 "אין בעיה שושי"

ירדתי מהאוטו עם פלאפון פתוח בכיס של הז'קט והתחלתי לצעוד לאט לפניו.

די רעדתי מפחד, אבל התגברתי, יכולתי לראות שהבנות נסעו מעט קדימה וחנו ליד.

הוצאתי סיגריה מהתיק ובכוונה לא הדלקתי אותה,

 המשכתי עוד כמה מטרים  קדימה. ידעתי שהבנות עוקבות אחרי כל מילימיטר וזה נתן לי ביטחון.

בפינת ז'בוטינסקי, עצרתי, ובזווית העין ראיתי שגם הוא נעצר.

הסתובבתי כאילו לחזור על עקבותי, ואז בעודי מתקרבת  אליו שאלתי-

"סליחה יש לך אש?"

הבחור לא ענה, כשהייתי מטר ממנו שאלתי שוב

" סליחה בחור יש לך אש?"

"בבקשה" הגיש לי מצית ביד אחת ובשנייה היה נדמה לי

שהוא מנסה להסתיר את פניו.

הדלקתי את הסיגריה מולו במהירות , ומייד החזרתי את המצית

" תודה" אמרתי והמשכתי לתוך כניסה של בית.

 "זה הוא" לחשתי לתוך הפלאפון .

"זה בני סלע  חד משמעית"

הרגשתי חשמל בכל הגוף,ידעתי שהוא עוקב אחרי מרחוק,

נעמדתי ליד תיבות הדואר כדי לתת לבנות זמןלהתארגן לצאת מהאוטו .

"סימה, אנחנו מוכנות, קדימה נשמה"

 לחשו לי בפלאפון.

זה היה האות לתחילת המבצע.

כיביתי את הסיגריה וניגשתי פנימה לחצר הצדדית של הבית.

חמקתי פנימה ומייד התחבאתי מאחורי שיח .

שמעתי צעדים מתקרבים, יכולתי להרגיש את הגוף שלו הסביבה.

"קודקוד  אחד כאן קודקוד שלוש, החשוד נכנס לחצר" לחשתי לפלאפון,

הוצאתי את מיכל ה   500K והחזקתי אותו מוכן ביד,

וכשהוא היה במרחק חצי מטר ממני ,

התרוממתי מולו, ובהתזתי  לו ישר לפרצוץ בלי הפסקה.

הוא צרח כמו חיה פצועה והתקפל לכוון הרצפה,

מחזיק את עיניו .

התיישבתי עליו  עם כל משקל גופי וסתמתי לו את הפה עם שתי הידיים,

 לא חלפו שניות ספורות והוא היה כבר  קשור בידיו וברגליו עם חבל כביסה שהבנות הביאו מהבית, ולקינוח סתמנו לו את הפה עם סמרטוט ומסקנטייפ,

 ממש כמו בסרטי פעולה שרואים בטלוויזיה.

שושי, רוחמה ואני הרמנו אותו אבל החרא לא ויתר , והמשיך להתנגד.

 איך שהוא הצלחנו להכניס אותו למושב האחורי באוטו של שושי.

 שושי התניעה וככה יצאנו, שני הרכבים לכוון הרצליה פיתוח,

אל הווילה של משפחת שטרן.

השטרנים נסעו לחודש, לילדים שלהם באמריקה והשאירו לרוחמה המנקה,

 לשמור על הבית.

עשרים דקות אחרי , רוחמה לחצה על השלט, ודלת החנייה נפתחה לרווחה.

 רוחמה החנתה את האוטו ואמרה-

"בואו נעלה את הבן זונה למעלה"