מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

___________________________

בני אפילו לא דימיין לעצמו מה הכנו לו בתור הפתעה. כמו שכבר הבנתם שושי שלנו היא המוח מהאחורי הפעולה הזאת וחשבה על כל פרט ופרט כולל מה עושים אתו בשעות הבוקר כשכולנו עם הילדים.

ואז שושי העלתה רעיון מבריק:

"למה שלא נאתר את הקורבנות שלו, אולי הבנות ישמחו לעשות עליו בייבי סיטר"

"בוינא, את נחש עם תעודות"-אמרתי

"ועוד איזה נחש, אין לך מושג אפילו מה אני מתכננת לו לנבלה"

בעלה של סיוון השקטה הוא עורך דין, סיוון ביקשה ממנו  להוציא את כל החומר מהמשפט של בני סלע. הוצאנו שמות וכתובות,סיכמנו שאני מתקשרת אליהן ומציגה את עצמי כנציגה מהמשטרה. לרוב הבנות הסברתי שאני אשת הקשר שלהם עם המשטרה ואני אעדכן אותם באופן שוטף על התפתחות החקירה.

 בבוקר יום שישי ביקשתי להיפגש איתן בדחיפות, הצעתי להיפגש איתן בבית הקפה בחוף מציצים בשמונה , מתוך כל הרשימה הארוכה של הקורבנות, הסכימו להגיע שש בנות.

הן היו מופתעות לגלות אחת את השנייה ,

בפעם האחרונה שנפגשו זה היה במשפט שלו ומאז לא נפגשו.

הצגתי את עצמי כנציגה של ארגון סודי בשם "צדק אמיתי" וסיפרתי להם שבני בידינו.

הצעתי לכל אחת מהם לטפל בו באופן אישי במשך בוקר שלם, הסברתי להם שהוא יהיה קשור לגמרי כולל עיניים כולל פה, והן תוכלנה לעשות לו מה שרק בה להן.

מתוך השש רק ארבע הסכימו והשתיים האחרות התחייבו לשמור על שתיקה.

משם נסענו לבית בהרצליה.

כבר בדרך ביקשנו מהאלמנה ,שנכנסה לתפקיד המלכה המלקה בכל הרצינות, להפוך את בני על הבטן ולדאוג שיהיה קשור לגמרי וסתום עיניים.

כבר בדלת שמענו את האלמנה אומרת בקול רם:

"יש לנו אורחות בני, אז תתנהג יפה, כי לא הייתי רוצה שהאורחות שלנו יגידו שבני ילד רע"

"כן מלכתי"

"ככה אני אוהבת אותך, צייתן, בואו בנות תיכנסו, תרגישו חופשי , רוחמה תארגני לבנות משקה בינתיים , בני לא יכול לדבר כי קשרתי לו את הפה אבל הוא שומע הכל, נכון בנצ'וק"

בני סימן "כן" עם הראש.

"למה שלא תיקחו לכן חגורה מהארון של מר שטרן, בני מאד אוהב שמצליפים לו בתחת, נכון בני?"

בני סימן לא מבוהל עם הראש.

"כמובן שאתה אוהב את זה,זה בסדר, אל תתבייש בזה, להרבה יש ת'סטייה הזאת"

הבנות נגשו בהססנות אל הארון, ושלפו משם חגורות עור.

"בואו בנות, תתקרבו, לא לפחד,בני הוא ילד מאולף, באנו לעשות כייף נכון?

 לא כל יום יש לנו אורח כזה נחמד".

טוב לא אלאה אתכם בפרטים רק אציין ואומר כי מי שלא ראה את התחת הסגול של בני אחרי הסידרה שהוא קיבל,  לא ראה שימחה מימיו.

הייתי צריכה לשכנע  אותן לקחת הפסקות אוויר מידי פעם, כדי שהבחור לא יאבד לגמרי את ההכרה ואז זה ממש לא יהיה כייף. אבל בגדול הם נכנסו לתפקיד מכל הלב.

חילקנו ביננו את המשמרות, הנאנסות לקחו את הבקרים ואנחנו המטפלות לקחנו את הערבים.

הבנות של הבוקר היו הרבה יותר יצירתיות מאתנו, וכל אחת ביומה,

 הביאה איתה שלל אביזרי מין, בגדלים כאלה ,שבני היה רק יכול לחלום שיהיה לו.

אין לי ספק שאחרי הרחבה שהוא עבר אצל הבנות, האסירים במעשיהו יוכלו לזיין  את בני  בלי רוק אפילו.

ככה עבר לו שבוע מופלא וקסום, שיגרה מבורכת של פורקן מכל הסוגים.

בני היה הלונה פארק   ואנחנו טיילנו לנו בין המיתקנים. ידענו שבני לא יצייץ כשנסגיר אותו, תכננו לפרטי פרטים את ההסגרה.

 המאה אלף כבר היו כמעט בידיים שלנו אלא שכאן באה סיגלית המהבולה ודפקה לנו את הכל.

והנה השתלשלות הארועים :

יום חמישי ב 1600 סיגלית הגיעה להחליף את א' אחרי משמרת בוקר,

 סיגלית היא בחורה מקסימה, חרמנית ללא תקנה על גבול הנימפו, אבל איך לאמר זאת מבלי להעליב אותה: יש לה מוח של ציפור.

 כבר בהתחלה הזהרתי את שושי שאסור להשאיר את סיגלית לבד איתו בלי השגחה של מבוגר, אבל שושי התעקשה שיהיה בסדר, וסיגלית התייצבה בוילה בדיוק בזמן, חרמנית מתמיד.

כל אחראית משמרת ערב היתה צריכה לשחרר את בני מהחבלים ולקשור אותו לצוואר, ללוות אותו לאמבטיה, לדאוג שיתקלח , אחר כך לדאוג שיאכל וישתה משהו עם הויאגרה ואז להחזיר אותו למיטה ושוב לקשור את ידיו לצדי המיטה, ומהרגע הזה הוא עמד לרשותנו.

סיגלית חיכתה כבר בקוצר רוח שזה יקרה, ואחרי שבני גמר לאכול ולשתות לקחה אותו למיטה.

בני החלקלק פנה אליה בחנפנות.

"נשמה,שכחתי להגיד לך שניגמרו כל הקונדומים, אז אכפת לך בלי?"

"תגיד מה אתה חושב שאני דפוקה" נזעקה סיגלית.

"טוב אל תתעצבני נשמה, אפשר לגשת לכל בית מרקחת ולהביא כמה"

סיגלית שראתה איך האורגזמה שלה הולכת ומתרחקת, חשבה וחשבה וחשבה,( אם כי בחוסר הצלחה)ולבסוף אמרה-

" טוב אני יורדת שנייה לחפש בית מרקחת"

"אבל אל תתעכבי, אני כבר מת להרגיש אותך"

"בסדר,הבנתי,אני  צ'יק צ'ק חוזרת".

טוב, זאת היתה הפעם האחרונה שראינו את בני.

יום אחרי כן מצאו אותו בנהריה. לפי דעתי הוא פשוט עשה הכל בשביל שיתפסו אותו.לא מבינה למה, דווקא עשינו הכל שיהיה לו טוב. כפוי טובה שכמותו.

חרא אמיתי. טוב מה אפשר כבר לצפות מאנס.

בדיעבד התברר  שהודיני  קטן לידו, החרא זה השתחרר בזמנו מאזיקים,

אז מה זה בשבילו חבלים של כביסה?

חבל דווקא מאה אלף שקל יכלו לעזור לנו מאד.

סוף