מסעותיו של חובב זין בשדות הזרגים האין סופיים

_________________

נשאלתי מספר רב של פעמים האם הסיפורים שלי אמיתיים, גם בסיפור הקודם שאגב פורסם בעבר בגירסה אחרת,

היו כמה תגובות שהאשימו אותי חצי בקריצה, שאני בדאי שממציא סיפורים.

ואז קיבלתי מייל מידיד שקורא גם, בדיוק באותו נושא, ואז אמרתי לעצמי, זאזי, שום דבר הוא לא מיקרי, הגיע הזמן לחשוף הכל (ניראה לכם???)

טוב נו, לא הכל ,אבל קצת.

ידוע לכולם שהומואים הם הכל אבל נזירים הם לא. גם הצנועים שבהם מספיקים במשך שנות חייהם, להזדיין  עם לפחות כמה עשרות גברים.

הרוב השרליל למחצה יגיע בשנות חייו לכמה מאות גברים, ואילו השרלילים שבקצפת (שהם בפירוש לא הרוב) יזדיינו במשך שנות חייהם עם כמה אלפי גברים.

עכשיו תשתו כוס מים קרים, תשבו תנוחו, תרגיעו דופק ,ונמשיך.

גם אם אני אגדיר את עצמי כמשתייך לרוב השרליל למחצה, זה אומר שבמשך כך וכך שנות חיי , היו לי כמה מאות גברים.

אני פגשתי אותם בכל מקום שאתם יכולים לדמיין וגם במקומות שהדמיון שלכם עצר מלכת.(בתי קברות,אתרי בנייה,בתי חולים,וחדרים אחוריים בחנויות של העיר העתיקה:)

תאמינו לי שבמשך השנים האלה לא היה דבר שלא ראיתי או התנסיתי או חוויתי.

הסיפורים שלי מבוססים על דברים שקרו לי ,דברים שקרו לחברים או סיפורים ששמעתי מאחרים.

וחברה ,אין משהו יותר מענג מאשר לשבת על ספסל בגן הצמאות ביום יבש נטול גברים, ולשמוע סיפורי "חברות" לנשק.

 מין ערבי פינג'אן מלאים בפיקנטריה קורעת מצחוק.

ותאמינו שישנם סיפורים שהדף אינו סובל, ושאין סכוי שבעולם שתצליחו לשכנע אותי לספר אותם(נו טוב אולי בשביל זין שווה ובשרני:)

אני כותב אותם לשם השעשוע, אני מאד נהנה להדגיש את הצדדים המצחיקים של הסיפורים, את העלילות ההזויות, את השפה שלא תשמעו בשום מקום,

את השמות המיוחדים ואת הדמויות הציבעוניות.

לכל סיפור יש גרעין של אמת, לכל סיפור יש איזה שהיא אמירה, לחלק מהסיפורים הוספתי חלקים מסיפורים אחרים, שהרי זו מלאכת אומנות הכתיבה.

סתם לספר סיפור כדי להשתחרר ממנו  את זה יכול כל אחד.

ועכשיו תרשו לי להפתיע אתכם בסקופ,

דווקא הסיפורים שנחשבים להכי הזויים כמו "צחקה בובה זהבה" "רכבת לילה לקהיר"

"בוא נעשה סייבר סקס" ו"כל הצי השישי על הזין שלי",

דווקא הם הסיפורים שהכי צמודים למציאות והבדייה בהם היא מזערית.

עכשיו אפשר לקחת עוד שלוק מהמים הקרים.

אני יודע שישנם בלוגים שחלק גדול ממה שנכתב בהם הוא מהדימיון,

ישנם אפילו בלוגרים שחשפו בפני את העובדה שעולם רחוק מאד מהעולם שעליו הם כותבים,

כל כך רחוק שעד היום אני מתקשה לעכל את העובדה שמה שקראתי במשך שנים על חייהם ההוללים של הומואים שרלילים ,נכתב בידי עקרת בית שמעולם לא ראתה הומו מקרוב.

אז מה זה אומר? הם מפסיקים להתקיים רק בגלל עובדה שולית זו?

ממש לא!!!

אז מה, כשאתם הולכים לסרט, אתם מאמינים באמת ובתמים שמאחורי המסך חיים אנשים שבוכים וצוחקים חיים

 ומזדיינים על אמת, מעבר למסך השקוף?

מסקנה-

זו זכות גדולה בשבילי לבקר בעולמם של אחרים גם אם הוא דמיוני.

זו זכות גדולה בשבילי שאנשים באים להציץ בעולמי גם אם בחלקו הוא דמיוני.