במסגרת שידורינו החוזרים, ולכבוד ועידת אנאפוליס והמהומות של אחינו הדרוזים, הנה סיפור שנכתב לפני ארבע שנים, ועורר בי גל נשכחות,
שלא לאמר הרטיב את גופי במקומות הנכונים.
אום כולתום שרה ברקע בערוץ המיצרי , והצלילים האלו זורקים אותי הרחק הרחק , אל המילואים האחרונים שלי ברמאללה, ומי אמר שכיבוש זה רע ?
בתקופת הסדיר שלי , היה לי הסכם עם רשויות הצבא , הם לא מפריעים לי ואני עושה כמיטב יכולתי להיות חייל מסור, התנאי היחידי היה ,
אני חוזר כל יום הביתה, ותורנות אני עושה בחדר נפרד מסיבות ברורות , עוד לא הבנתם עדיין ?
כן הייתי הומו מוצהר בצבא וזה לא הזיז לאף אחד ,שלוש שנים הייתי הכי פוצינקה שאפשר,
מספר פעמים המליצןו עלי לקצונה ואותו מספר פעמים סירבתי בנימוס,
ולקינוח בסוף השירות, זכיתי לקבל "חייל המצטיין" אצל הנשיא ,
אז מי אמר שלהומואים רע בצבא?
חודשים אחרי השחרור חיכה לי בדואר צו למילואים, הוצבתי במג"ב ברמאללה ,
רמאללה ?!
לא פחות ולא יותר???
ועוד בט"שים??? אבל אני קל"ב , זה בטח טעות!
לא עזרו תחינותי לקצינת הקישור בטלפון,
שבועיים אחרי כן מצאתי את עצמי מחכה להסעה שתיקח אותי לרמאללה.
יום ראשון במילואים , מקבלים נשק , ציוד , מחלקים אותנו לחדרים , מגורי המילואים מופרדים מאלה של חיילי החובה
( שרובם ככולם דרוזים והמיעוט היהודי שבהם עארסי למהדרין עם מבט של רוצחים בעיניים)
שמו אותנו שמונהמילואימניקים בחדר ,כי "ממילא תהיו "מחולקים למישמרות".
אני מדוכא בצורה קשה ,לא יודע מה לעשות , מזמין בדחיפות שיחה עם המ"מ ,מסביר לו את הבעיה ,
הוא מבקש ממני להעלות את דברי על כתב , מבטיח שינסה לעזור, משום מה אני לא מאמין לעארס הזה,
ובכל זאת הולך לחדר ,כותב את דברי הימים ,וחוזר למפקדה כדי למסור את הבקשה,
ליד הדלת הפתוחה אני שומע את המ"מ היהודי משוחח בטלפון,יותר נכון נובח לשפופרת.
" אתה קולט?המזדיין הזה מבקש להשתחרר"
"מה למה?הוא אומר שהוא הומו"
" מה לא ברור? הבחור קוקסינל אוכל בתחת, היית צריך לראות אותו איך איך בא להתחנן שנשחרר אותו."
"סמוך עלי אחי , נעשה ממנו גבר,סאלאמת אחי"
"אה,לא ראיתי אותך, יש לך את המכתב ?
בדיוק הייתי עכשיו בטלפון עם המפקדה, אומרים לי שאין סיכוי לשחרור, אבל תשלח"
תאמין לי שניסיתי, שמעת לא ?"
יצאתי מהמשרד שפוף ומדוכא, והסתובבתי בחוסר מעש בבסיס , היה לי ים זמן להעביר כי השמירה שלי היתה למחרת בשמונה בבוקר,
והיה ד ברור לי שלא אהיה מסוגל לישון מרוב מחשבות , הגעתי לאזור הש.ג , ישבו שם שני חיילים דרוזים והביטו בי
" אחי , יש לך סיגריה ?" שאל אחד מהם,
התקרבתי , היה חמוד כזה עם עינים ירוקות ,השני היה שחרחר, נראה יותר מופנם.
"יש, אבל מונטנה "
"סיגריות של בנות"
"נו , לא טעית הרבה" הושטתי לו את הקופסא
"תגיד , שמענו שיש אצלכם במילואימניקים אחד הומו "
"באמת ? אני בשוק ?"
"נו , רציני, מי זה ? "
" למה , אתה מתכנן עליו משהו ?"
" אני חס וחלילה,מה אני נראה לך מתרומם? סתם סקרנות"
אני מרגיש שהוא מתחיל לקלוט שזה אני ואז הוא מתחיל לגמגם
"תראה אחי, זה לא שאכפת לי ,שלא תבין לא נכון , אתה יודע איך זה רכילות , אל תיקח ללב"
"אני לא "
ואז השני , פותח את פיו , ושואל בהיסוס
" אחי, אני חייב לעשות כמה טלפונים הביתה , אכפת לך להחליף אותי בש.ג. איזה חצי שעה?"
"בסדר, ממילא אין לי מה לעשות"
"אל תדאג , אמר ירוק העינים, נעביר אותה בכייף"
"תודה אחי"
"בבקשה"
תוך שניות נעלם השחרחר ,ואני נותרתי עם ירוק העינים ,יושב עשרה סנטימטרים מפניו ואומר לעצמי,
גבר הם רוצים לעשות ממני, אני כבר אלמד אותם שיעור או שניים על גברים.
"תגיד , אני מסיים את השמירה בשתיים עשרה , אתה משחק שש בש ? שואל ירוק העינים
"הצחקת אותי,אני אלוף בשש בש" .
" יש לי בחדר, נוכל לשחק חופשי כל הלילה כי וואסם השותף שלי לחדר מחליף אותי כאן בש.ג בשתיים עשרה "
"אני רמזי, נעים מאד"
"אני זאזי נעים מאד"
חצות ועשרה. אני ניגש למגורי החיילים , קומה שניה חדר שש,אני דופק בדלת ,רמי פותח לי את הדלת במכנסי ספורט של פומה ,בלי גופייה,
"בוא תיכנס, רוצה לשתות משהו ?"
"לא תודה עכשיו שתיתי "
"אני נכנס להתקלח , הגב שלי מה זה תפוס מהשחפץ ,אתה יודע לעשות מסאז ?"
"אה , כן , למה לא , בכייף"
"חמש דקות ואני חוזר"
אני מתחיל לאהוב את המילואים האלה
רמזי יוצא עם מגבת צבאית כרוכה סביב גופו ,בליטה עם נוכחות, מסתמנת מקדימה ,הוא נשכב ופניו אל המיטה,
"הנה כאן תפוס " מסמן לי את האזור בגב התחתון
הנחתי זוג ידיים חמות על גבו והתחלתי לעסות , אט אט גופו התרפה ויכולתי לחוש בתנועות אגן קלות , קדימה ואחורה,
"תסתובב ,אני אעשה לך מסז' מקדימה "
היסוס קל והוא מסתובב,
מבט קצר אל האוהל שנוצר מהמגבת , והידיים מתחילות לעסות את ירכיו,
היד חודרת לאיטה אל מתחת למגבת, מגלה זין אדיר ,חם , בילתי אפשרי ,
הוא מחייך במבוכה
"לא הייתי אף פעם עם בחורה, חרמן"
אני פותח את המגבת ,עוטף את הזין שלו בשתי כפות ידי ומקרב אותי לפי ,
הבחור גונח בקול ודוחף את ראשי מטה ,
מלביש אותו על הזין שלו ולא מאפשר לי להתרומם,
אני מרגיש את הזין בשקדים ,לוקח נשימות דרך האף ומשתחרר מהאחיזה ,
אני כאן השולט , אני אקבע את הקצב , אני אקבע מתי תגמור ואיך תגמור,
אה אה , לא עכשיו, תירגע, אתה לא הולך לגמור מהר ,יש לי את כל הלילה.
ליקקתי אותו מלמעלה עד למטה , סוגד לעורו הרך והחם, הוא התמסר כל כולו ,
ניסיתי לנשקו וראיתי שהוא נענה ,שלחתי את לשוני אל תוך פיו לחקור כל פינה בפיו, הוא משכיב אותי על גבי ומתיישב לי על בית החזה,הזין שלו מול פני ,
ידעתי שהגיע העת לקבל את פניו ,מצצתי לו כמו שלא ימצצו לו יותר בחייו
והוא ירה סילון חם ישר לתוך גרוני ,מחניק אנקותיו מאימת השכנים.
הבנתי את הפרינציפ, כל ערב, אני ניגש לעמדה כל שהיא , פותח בשיחה , מציע להחליף את אחד השומרים ונשאר עם הקורבן לבד, מכין את הקרקע , סוגר עיסקה , עושה ביקור ועובר לניצוד הבא.
יום עשירי למילואים ,שמונה בבוקר ,נותרו עוד עשרים יום , אלוהים שלא ייגמרו לעולם.
אני עומד במסדר, מולי עוברת קבוצת חיילי מ"גב , רמזי קורץ לי, וואסם עושה לי היי, וואליד וחסן מחייכים אלי חיוך מלא זימה, וג'ורג' ,כן ג'ורג' מביט בי במבט מאוהב, מרוסק מליל אמש .
"זאזי ___ , תיגש למשרד של המ"בס "
"מה קרה ? עשיתי משהו ?"
אני ניגש , דופק בדלת , וניכנס,
המ"בס מביט בי בעינים רושפות
"אתה ניגש לחדר שלך , לוקח את החפצים, מזדכה על הציוד והולך הביתה "
"אבל למה המפקד ? דווקא טוב לי כאן"
"אני בטוח שטוב לך , יותר מידי טוב לך ,לכן אתה הולך מכאן"
"למה אתה מתכוון ?"
"אני מתכוון לזה שאתה מטייל בחדרים של החיילים שלי וזה לא מוצא חן בעיני"
"אני בסך הכל משחק אתם שש בש"
"בטח , שש בש"
"אבל המפקד הבטחתם לי שלושים יום ונשארו לי עוד עשרים להשלים"
" טוס ,טוס לי מהעינים",
" רכב יחכה לך בחוץ, עוד חצי שעה לא היית כאן"
נפרדתי בדמעות מחברי לנשק וידעתי, רגלי לא תדרוך שוב ברמאללה
לא יודע מה אתכם , אבל אני עדיין חולם בלילות שאני מקבל צו למילואים במ"גב רמאללה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
